מאגר סיפורי מורשת

 

במסגרת הקורס המשותף ללימוד הפעלת המחשב לגיל השלישי הנערך בהנחיית המורה מיכל לוי בבית הספר "השלום", כאן ביישובנו, נתבקשנו להכין עבודה הקשורה לעברנו האישי.

מאחר ובימי חלדי עברתי חוויות רבות מעניינות ומגוונות, החלטתי לספר לכם על חלק מזערי מקורותיי.

בחרתי להביא לפניכם חלק מהחוויות אשר חוויתי במשך חיי. 51 שנות שרות כעובד מדינה הפגישו אותי עם אלפי אנשים מסוגים שונים וכל אחד מהם צייד אותי במטענים של רגשות, ידע, סיפורי חיים, קשיים והנאות, סיורים ומסעות ושליחויות . בסך הכל היה כייף.

להלן מספר פרקים מחוויותיי:

 

"יתגדל ויתקדש שמא רבא…"

אני קורא בדחילו ורחימו כשפני ניצבות מול האנדרטה הענקית בטרבלינקה כשכולי מוקף בחיילי צה"ל וקציניו  העומדים דום, ומעלינו ניתך גשם זלעפות מעורב בפתיתי שלג והטמפרטורה שלוש מעלות מתחת לאפס.

היה זה לילה חשוך בבואנו אל האתר לאחר צעידה של שני קילומטרים בתוך יער עבות כשאנו מבוססים עד פרקי רגלינו בשלג.

נפעם ונרגש עמדתי לאורם של הפנסים האישיים שבידי חיילנו מול האנדרטה הענקית ואמרתי לעצמי "כן, מר קליין קיימתי את הבטחתי לך. בדמעות קראתי קדיש לזכר משפחתך כפי שבקשת"

מר קליין הוא שכן של הורי בקטמון הישנה מזה יותר מארבעים שנה. איבד את כל משפחתו בשואה. לאחר 

שחרור מחנות ההשמדה עלה לארץ וכאן הכיר את זוגתו. 

בשנת 1958 רכש אבי ז"ל את ביתנו שהיה צמוד למשפחת קליין, מאז ועד פטירת הורי לפני עשור היינו אנו  ומשפחת קליין שכנים טובים, כשאחד מכבד את השני מתוך רעות וידידות אצילה. כאן הקים מר קליין  משפחה לתפארת. בחלוף השנים התבגר מר קליין, וכשפגשתי אותו לפני נסיעתי למסע לפולין, במסגרת משלחת משותפת לצה"ל ולמשרד הביטחון, סיפרתי לו על נסיעתי.

מר קליין, המרותק אל כיסא גלגלים, הביט בי בעצבות ובבת אחת פניו החווירו ואנחה עמוקה נפלטה מפיו. הוא הפנה את ראשו קמעא, כאילו הפליג למחוזות אחרים עלומים. לפתע פנה אלי בקול חלוש ואמר לי בלחש "אם תהיה בטרבלינקה בבקשה תקרא קדיש על משפחתי" ולא יסף. הפנה את אופני כיסאו ונכנס לשער ביתו. היום כשאני ניצב כאן בלב השממה המושלגת בטרבלינקה הארורה, בטוחני שמר קליין לא רצה שאראה את הדמעות שזלגו מעיניו.

 

למעבר לפרקי סיפור נוספים: