מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כמו עוף החול

אני ונכדי עידו
אני בצעירותי
סיפור גבורה לאחר שואה

שמי מלכה פרידמן. נולדתי להורים ניצולי שואה, בוגרי "הפקולטה" למדעי החיים, אושוויץ ומטהאוזן. הוריי איבדו את רוב משפחתם במשרפות.

הוריי הגיעו מצ'כיה, מקום הולדתם, בשנת 1946. הם יצאו עם האוניה "לטרון" מנמל מרסי שבצרפת. האונייה הייתה רעועה וצפופה מאוד, תנאי ההפלגה היו קשים ומסוכנים. כאשר הגיעו לחופי הארץ, מול נמל חיפה, נוסעי האוניה רוססו בגז מדמיע על ידי האנגלים. האונייה לא הורשתה לעגון והיא גורשה לקפריסין.

במחנה קפריסין שהו הוריי כמעט שנה ובראשית 1947 עלו לארץ. הם היו בין העולים הראשונים שעלו, משום שאמי הייתה אז בחודשי הריון מתקדמים. הוריי התיישבו בהרצליה. המגורים היו בחדר בתוך צריף, כאשר המטבח היה משותף לשלוש משפחות והשירותים היו במרחק של כ- 50 מטר.

ההתחלה הייתה ברמה הישרדותית של ניצולים חסרי מקצוע וחסרי תנאים בסיסיים לקיום יומיומי. שנתיים מאוחר יותר , בשנת 1949, אני נולדתי. אבי היה עדיין בצבא, לאחר מלחמת העצמאות. כאשר שמע שנולדה לו בת, הוא "ברח" מהצבא ושב הביתה.

מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי מוקפת אהבה רבה, דאגה והגנה רבה. להוריי לא היה חשוב הציון שאקבל. הכי חשוב היה להם שאני אהייה בריאה ואחיה. שחלילה לא יאבדו אותי, כפי שקרה בשנת 1947, כאשר נולדה להם בת והיא כנראה נמסרה לאימוץ ואילו להם הודיעו כי נפטרה- בת כשבעה חודשים.

השואה תמיד נכחה בבית, גם אם לא דיברו עליה.

ילדותי, הייתה ברובה בשכונת "נווה –עמל", בין שדות, פרחים ומרחבים. השכלתי לאסוף חברים מהרחוב, השכונה ומבית הספר. למרות הבית הקטן, הוא תמיד היה מלא באורחים וחברים. הוריי קיבלו את כולם באהבה וכולם נהנו מהתקרובת המשובחת של תנובת הגינה: פירות וירקות שגידלנו בה.

עד כיתה ד' למדתי בבית ספר "משכנות" שלימים נקרא רמב"ם. בית הספר מנה שתי כיתות, לפיכך חלק מהשנה למדנו משמונה עד שתים עשרה וחלק מהשנה משתים עשרה ועד ארבע אחר הצהריים. בכיתה ו' עברתי לבית ספר "בר אילן", שם למדתי עד כיתה ח'. בתיכון למדתי בתיכון הדתי "הרב מימון". בכל אותה תקופה הייתי חניכה פעילה ב"בני עקיבא". הדרכתי את שבט מעפילים ונהניתי מאוד לצאת להדרכה ולמסעות רבים. סיימתי את התיכון לאחר מלחמת ששת הימים. ימים של אופוריה לאומית. הייתה הרגשה שלא תהיינה עוד מלחמות ושזו תהייה המלחמה האחרונה. המשכתי ללמוד בסמינר "תלפיות" במסלול הוראה לכיתות גבוהות.

בשנת 1972 נישאתי לשמואל פרידמן, קצין בצבא קבע, שלא הירבה להיות בבית. בשנת 1974 נולדה בתנו שרית ובשנת 1976 בננו לירון. החל משנת 1972 עבדתי במערכת החינוך. עבדתי עשרים שנה בהוראה ועשרים שנה בהדרכת מורים. תפקיד מעניין ומאתגר. רוב השנים הייתי עסוקה מאוד בעבודה, גידול הילדים ומאמץ מיוחד לאזן בין שניהם. חלק לא מבוטל הייתה ההתמודדות עם בעלי שחלה בצעירותו ונפטר בגיל 61.

כנראה שיש איזון בטבע. לצד ההתמודדות עם המחלה הקשה, השאנו את הילדים. כל אחד מהם הקים משפחה, עליהם גאוותי.

הוריי היו מורים משמעותיים ביותר בחיי. הם לימדו אותי על כוחה של אהבה. כוח לו נזקקתי בהמשך ואשר עזר לי לשרוד ימים קודרים.

הזוית האישית

סבתא מלכה: זוהי תכנית חשובה לעין ערוך, מקיפה עבר הווה עתיד ושזורה בהיסטוריה בין דורית. התכנית מועברת באופן חוויתי מהנה ומרגש. יבורכו הוגי הרעיון.

נכד עידו: נהנתי לעבוד עם סבתא, ללמוד על העבר של המשפחה של סבתא וללמד אותה איך לעבוד במחשב.

מילון

מחנה קפריסין
מחנות המעצר בקפריסין היו מחנות שהוקמו בקפריסין על ידי ממשלת בריטניה החל מאוגוסט 1946 ועד נובמבר 1949, לצורך כליאת המעפילים המגיעים לארץ ישראל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”למדתי מסבתא לא לוותר ולא משנה מה קורה בחיים“

הקשר הרב דורי