מאגר סיפורי מורשת

עלינו לארץ בשנת 1953יחד עם הוריי זיווה אוזן ושמואל אוזן אחותי התאומה שרה ואחותי הקטנה נאווה. הסוכנות לקחה את כל המשפחה למושב אֹמץ -מושב ישראלי בעמק חפר השייך למועצה האזורית עמק חפר. שם גרנו שלוש שנים במושב. אבי חלה ולא הצליח לעבוד בעבודות חקלאיות לכן אמי – זיווה עבדה בעבודות הקשות במושב.

המפגש הראשון במועצת הפועלים של המשפחות הראשונות של אשדוד 1958

הגענו ישר למעברת אשדוד בשנת 1957 ומאחר והיינו משפחה גדולה קיבלנו שני פחונים. ומסביבנו היו רק מספר משפחות, חולות וים. זכור לי, שבחורף הראשון באשדוד גג הפחון שלנו עף והצריף הוצף. להוריי לא הייתה עבודה ואבי עבד בעבודות דחק ועבודות יזומות. אני ואחותי התאומה שרה למדנו בבית ספר גאולים וסבתא רבתא (פורטונה) טיפלה באחותי נאווה ובאחי הקטן גבריאל.

לימים, אימי זיווה עבדה בניקיון בית אצל גברת אסתר אורנשטיין שהייתה מנהלת ואחראית על גני ילדים בהסתדרות ומרוב שהתפעלה מאימי מכישוריה הרבים מאימי ידעה לעבוד במקצועות רבים כגון: תפירה, סריגה וניקיון. המנהלת הציעה לה עבודה בגן ילדים מכאן אימי וגברת ריבה ונטורה פתחו את הגן הראשון באשדוד ואימי הייתה הסייעת ראשונה.

במושב אמץ אבי עבר ניתוח אולקוס ולא יכל לעבוד בעבודות פיזיות ואמי הייתה צריכה לפרנס שלושה ילדים וסבתא שגרה איתנו (אמא של אבא – סבתא פורטונה) בזמנו היינו גרים ההורים יחד עם הילדים. סבתא זיווה הייתה חולבת פרות ולוקחת על העגלה את הקנקנים של החלב והולכת למכור במושב על מנת לפרנס את המשפחה.

אבי שמואל אוזן עבד בסולל בונה ולאחר שנתיים נפתח מפעל רוגוזין באשדוד. הוא עבד בתור מכונאי ראשי במפעל, עד צאתו לפנסיה לפני 25 שנה.

התורם ישראל רוגוזין הגיע לתרום למפעל והזמינו את חנה ושרה התאומות להגיש לו פרחים.

סרטון הקשר הרב דורי של סבתא חנה ורוני

הזוית האישית

רוני: סבתא חנה היא סבתא מיוחדת. עד היום היא מתנדבת, עוזרת ונמצאת במחיצתי גם בבית הספר. החשיבות של הסיפור ההיסטורי של סבתא שלה ומשפחתה ילוו אותי תמיד.