מאגר סיפורי מורשת

לפני שעלינו ארצה הייתי בת חמש.

אבי נפטר ונותרנו חמישה יתומים. המצב הכלכלי בביתנו היה קשה מאוד, כך שאמי נאלצה לעבוד לצורך פרנסת בני ביתה.

אמי עבדה אצל הגויים וקיבלה בתמורה חיטה. היא טחנה והכינה לנו לחם.

בתימן לא הייתה אפשרות לקנות אוכל מוכן, לכן אמי עבדה מאוד קשה בכדי שנוכל לשרוד, כי האח הגדול בינינו היה בן עשר ולא הייתה לה עזרה מאף אחד.

הגיעה שמועה שאפשר לעלות לארץ ישראל. המושל בתימן רצה לאסלם את כל היתומים, ואני הייתי יתומה מאב. אמי הייתה מבריחה אותנו בעזרת קרובים מכפר לכפר באמצע הלילות. היו אנשים טובים שהחביאו אותנו עד שעלינו לארץ ישראל. בדרך לארץ הלכנו הרבה מאוד ברגל עד שהגענו למחנה חאשד.

אלפים מיהודי תימן ששמעו כי סוף-סוף קמה מדינת ישראל נטלו בייאוש ומתוך פחד את גורלם בידיהם וברחו. בין הכפרים ובתוך המדבר הלכו בקבוצות של שלושים או ארבעים איש, וסבלו התנפלויות של שודדים ערבים. אכלו רק פיתה, דבש ותמרים ככל שיכלו לסחוב איתם, ושילמו כופר מופרז לנסיכויות המדבריות השונות שבהן עברו בעד כל נפש אדם.

בגלל שהמצרים סגרו את תעלת סואץ לא ניתן היה להיכנס לארץ בשום דרך מלבד בטיסה.

לפני שעלינו למטוס אמרו לנו האחראים : "כל אלה שיש להם כסף או זהב מתבקשים  להשליך הכול החוצה כי המטוס לא יוכל להמריא". שם היינו תמימים, והאמנו להם, לא היה אכפת לנו מכלום – העיקר שנגיע לארץ  ישראל.

כשהגענו לארץ המצב לא היה קל. בגיל עשר הייתי צריכה לעזור לאמי בפרנסת הבית כי לא היה אב מפרנס. הייתי הולכת בבוקר לעבוד במשק בית, ואחר הצהרים הלכתי ללמוד בבית ספר. למדתי עד כיתה ח', תודה לאל.

בגיל 18 התחתנתי ונולדו לי ארבעה ילדים. כיום שניים מהם רואי חשבון, אחד יועץ מס ואחת חשבת שכר.

במשך הזמן הזה, השלמתי את לימודיי בשעורי ערב, בארבע שנות לימוד, כי ראיתי לנכון שלימודים הם ערך חשוב. כך גם הנחלתי לילדיי שהשכלה היא ערך עליון לבן אדם.

כיום אני בת 71 מתנדבת בזה"ב, בגן ילדים, ומשתתפת בפרויקט "קשר בן דורי", בו אני רוכשת מיומנויות מחשב. אני מבלה ונוסעת לטיולים ותודה לאל רק שאלוהים ייתן לנו בריאות ונמשיך ליהנות ממה שיש לנו: מהילדים מהנכדים והנינים.

דברי סיכום של עמית:

שלום, אני עמית שמחי והחניכה שלי בפרויקט הקשר הרב דורי היתה אורה. בפרויקט אנו הילדים מלמדים את המבוגרים מיומנות מחשב והם נותנים לנו בתמורה סיפור חיים.

עם אורה למדתי הרבה מאד על תימן.

בהתחלה חשבתי שלא תהיה לי סבלנות אבל היום אני רואה שטעיתי בגדול.

בפרויקט נחשפתי לסיפורי העלייה לארץ ולקשיים שהם חוו לפני עלייתם לארץ.

דברי סיכום של אורה:

אני רוצה להודות ליוזמי הפרויקט ולצוות אוהל שלום שפתח עבורנו את שעריו ואפשר לנו להכיר את עולם המחשב. תודה מיוחדת ליוכי מדמוני רכזת הגיל השלישי בראש-העין, תודה למנהלת בית הספר הגב' עדינה נתנזון שקיבלה אותנו באהבה רבה, תודה ענקית למורה אילנה שכל הזמן דאגה שנבין ונדע את מיומנויות המחשב.

תודה למורה היקר שלי עמית שמחי, שהסביר לי בצורה הטובה ביותר והפסיד שני שעורי לימוד כל יום חמישי.

תודה רבה.