מאגר סיפורי מורשת

סיפור חיי  –  לפידוס מלכה

 

נולדתי בפולין בעיר קרקוב. זה היה בפברואר 1947.

 

כל חיי גדלתי כבת יחידה להורי, שורדי השואה. שנות חיי הראשונות גדלתי וביליתי עם הורי, בחוגים כגון ריקוד, שירה, נגינה בפסנתר. החוג האהוב עלי בו השתתפתי היה טיפול בחיות. מגיל שש עד עשר, למדתי בבית ספר יסודי, כיתות א-ד. בית הספר היה במרחק נסיעה בחשמלית, תמיד אחד ההורים ליווה אותי. הייתי תלמידה טובה, הכרתי חברות וחברים. בהפסקות שיחקנו בתופסת, מחבואים, קפיצה בחבל. ילדות מאושרת ומחבקת.

 

כל אותן השנים שמעתי רבות אודות מדינת ישראל, התרגשנו לקראת אפשרות עליה לארץ. חיכיתי לרגע שהשלטונות המקומיים יאשרו ליהודים יציאה מפולין. מייד עם קבלת האישור, יצאנו עם מעט בגדים. בגיל עשר, אפריל 1957 עלינו לארץ. ההתרגשות הייתה רבה וכך גם השמחה. הדרך הייתה מעניינת, ארכה ארבעה ימים, כללה נסיעה ברכבת עד איטליה ומשם באוניה לנמל חיפה. בדרך, הכרתי הרבה אנשים מבוגרים, כמו כן ילדים, התחברנו, שיחקנו והשתוללנו.

 

עם הגעתנו לארץ, באמצעות הסוכנות היהודית הועברנו ל "חוף השרון" ישוב קטן בשרון. המקום יועד לאכלס עולים חדשים. בבתים הדו-משפחתיים וחלקת אדמה, בשבילי בתור ילדה החיים היו יפים. הכרתי חברים חדשים, שיחקנו ורצנו בחופשיות בכל מרחבי הישוב. למדתי בבית ספר מקומי, ולמעשה כאן למדתי את השפה העברית. על חלקת האדמה גידלתי אבטיחים ועוד מיני ירקות. כל זה היה חדש ונפלא.

 

להורי היה קושי במציאת עבודה שתפרנס את משפחתנו. בנוסף, הישוב היה מרוחק קילומטרים רבים מהכביש הראשי, נתיב התחבורה הציבורית. היה קשה להגיע לעיר הגדולה להתעניין, לחפש ולמצוא עבודה. המשרדים הממשלתיים שאולי יכלו לסייע, גם כן היו בתל אביב. כל אלה הביאו אותנו לעזוב את המקום היפה ולעבור למעברת בת ים, הקרובה לתל אביב ותחבורה ציבורית מסייעת. הקרבה לעיר הגדולה אפשרה להורי להגיע לעבודה בתחבורה נוחה.

 

למדתי בבית ספר יסודי, תיכון ובהמשך באוניברסיטה. נישאתי ונולדו ילדי. תוך כדי כך, במשך שלושים שנה עבדתי באל על. כיום אינני עובדת. את שעות הפנאי אני מבלה עם נכדיי, עוסקת בתחביבים, כגון קריאה, תיאטרון, מוזיאונים.

העיר קרקוב: "קְרָקוּב (פולנית: Krak?w) היא העיר השנייה בגודלה ואחת מעריה העתיקות של פולין. העיר, שהוקמה במאה ה-7, שוכנת על גדות נהר הוויסלה. היא הייתה בירת פולין בשנים 1038-1596, ובירת דוכסות קרקוב הגדולה בשנים 1846-1918."

 

יהודי קרקוב: "ב-3 במרץ 1941 הוציא מושל המחוז אוטו וכטר פקודה בדבר הקמת "אזור מגורים יהודי", לפיה חייבים היהודים שנותרו בקרקוב, כ-15 אלף נפשות, לעקור אליו עד ל-21 במרץ. הגטו הוקם בפרבר פודגוז'ה, בדרום העיר קרקוב, בגדה הימנית של נהר הויסלה. 

 

תשע"ה