מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כל חורף הגשם הציף את הרחוב הראשי וחצו אותו בתלת אופניים

שולה ולילך אצל שולה בכפר תבור
אלבום בולים של אבא של שולה

שולה ליאני (65) ולילך שהם (10 וחצי) מכפר תבור.
 
שולה משתתפת בתכנית "הקשר הרב דורי" שבה לוקחים חלק ילדי בית הספר המקומי "רבין". במסגרת התכנית של בית הספר היא פוגשת את לילך בחדר המחשבים.
חדר המחשבים: לילך מנחה את שולה כיצד להפעיל "תכנת וורד" ("אני מתקדמת לאט אבל בטוח", שולה). עד כה למדה "פתיחת קובץ חדש", "הכרת העכבר" ו"כפתור סטרט". שולה, מצדה, מספרת ללילך על ילדותה בנתניה. היא נולדה בנובמבר 1948, כשהמדינה היתה בת חצי שנה.
הילדות של פעם: כששולה היתה ילדה שיחקו בנתניה "קלאס" על הכביש (עם אבן שיש), "בָּלוֹרוֹת" (כך כינו שם את הג'וּלוֹת), "דוּדֶס" (הרחקת מקל קצר בעזרת מקל ארוך), "חמש אבנים"וקפיצת "מוּטְרָס" (בתוך מערך של ארבעה מקלות). באותם ימים, מספרת שולה, הבנות הלכו ב"שפיל אויזן" – מכנסי התעמלות תפוחים ששוליהם הסתיימו בגומי.
המשותף: "קודם כל המקום שבו אנחנו גרות, שכונת השקדים בכפר תבור, ושתינו גם ילידות נובמבר".
 
הבית של שולה: נבנה ב-1976, צמוד קרקע ולו חצר מוצלת, בלי דשא ("אין מספיק מים במדינה"), עתיר עצי פרי כמו מנגו, זית, תפוזי שמוטי ותות לבן מפואר "שמלכלך אבל נותן פרי לכל האנשים והציפורים". בסלון חפצים נושאי זיכרונות, בהם חנוכייה מבית ההורים, סיפון סודה יליד שנות החמישים, עששית נפט ישישה, מטחנת בשר להכנת קציצות ו"סיר המעלות" הקיבוצי, התלת-קומתי שבו נהגו להוציא אוכל לעובדים בשדות ("הקומה התחתונה למרק, הקומה האמצעית לבשר והקומה הגבוהה לפרי").
סיפון סודה. נמצא במכון הביולוגי בנס ציונה

סיפון סודה. נמצא במכון הביולוגי בנס ציונה
כד חלב וקנקן תה. ירושה מהורים של חברה של שולה

כד חלב וקנקן תה. ירושה מהורים של חברה של שולה

הבית של לילך: חמש דקות הליכה מהבית של שולה, צמוד-קרקע, צמוד לשכנים ובחצרו עצי גויאבה, לימון, שזיף ואגס. לילך היא אחותם הצעירה של אסף ומיכל ויש לה חדר משלה, בלי מחשב. אביה ניר הוא רופא עיניים בבית החולים "העמק" בעפולה, ואמה, ענבל היא רופאת משפחה בטבריה ובמושב מרחביה.
 
עיסוקים: לילך תלמידת כתה ה' בבית ספר "רבין", יש לה מאות חברים בפייסבוק, עם חלקם היא משחקת ברשת ומדברת בצ'טים. שולה בעלת חנות חפצי חן בכפר תבור ("שי-און, מקסימה"). חלק מהעבודות שהיא מוכרת הן פרי יצירתה ויש לה פינת עבודה בחנות. בנוסף עוזרת עם הנכדים (נעם, יעל ונבו) שגרים בבנימינה ובקרית אונו. בימי שישי ובחגים נוהגת לארח. מאכל אהוב: קוסקוס בנוסח הבעל יעקב (יוצא אלג'יריה).         
 
קורותיה: שולה ילידת נתניה, בת להורים יוצאי פולין שעלו לארץ בשנות השלושים. אביה היה מנהל חשבונות ואמה עקרת בית. זוכרת שבמרכז העיר, שם גרה, היו לולי תרנגולות. בכל חורף הציף הגשם את רחוב הרצל (הרחוב הראשי) והיא נזקקה לתלת-אופן (היה כזה) כדי לצלוח אותו. יסודי למדה ב"ביאליק", תיכון המשיכה ב"טשרניחובסקי" וסיימה ב"אורט" (שרטוט בניין), במקביל הלכה לצופים ("פרופסור רות גביזון, היתה מדריכה שלי, הקומונרית"). רקדה סלואו לצלילי תקליטים של פול אנקה, זוכרת בבירור את היום שבו נרצח הנשיא קנדי ("שמענו ברדיו אצלי בבית ביום שישי"). ב-1966 התגייסה לצה"ל, שירתה בצנחנים כשרטטת בבסיס תל נוף וצעדה כחיילת במצעד יום עצמאות בירושלים אחרי מלחמת ששת הימים. אחרי השחרור עבדה במשרד האדריכלים רכטר-זרחי-פרי ("זוכרת את יוני רכטר בן 16"), נישאה ליעקב וילדה את אפרת, נעה, שיאון ויערית ("שהיום היא יולי"). 
 
הכי ישראלי: "בחו"ל כבר מזהים אותנו".
אזרחית ותיקה: "לגבי החיים רק מתחילים. עובדה, אני לומדת על מחשב עם לילך".
איחולים למדינה: "שיהיה כבר שלום", לילך. "שיהיה כמו בשוויץ, למרות שלא הייתי שם", שולה. 
 
__
התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן". צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי

מילון

שפיל אוייזן (או הוייזן)
מכנסי התעמלות תפוחים ששוליהם הסתיימו בגומי.

ציטוטים

”לגבי החיים רק מתחילים. עובדה, אני לומדת על מחשב עם לילך.“

הקשר הרב דורי