כל היהודים בפז הכירו את הבית…
הבית (הבניין) היה מיוחד, כי עשו בו "הכשר" לכלים של פסח (עג'לה)
מוצא משפחתי
אבי אברהם הגיע לעיר פז מדרום-מרוקו ממקום ששמו "דראע".
הוא היה במקצועו רפד, והיה הכי טוב בעיר פז. הקליינטים (הלקוחות) מאוד אהבו אותו, והיו לוקחים אותו אליהם הביתה במונית . לעתים היה נשאר לעבוד אצלם במשך שבוע שלם.
אבא נפטר במרוקו בגיל חמישים ,יחסית צעיר, ממחלת האפנדציט . הוא קבור בעיר הולדתי.
אימי פראחה (פני) ילידת העיר פז (במרוקו), הייתה עקרת-בית (במרוקו לא היה נהוג שנשים יעבדו). היא נפטרה ב-1992.
קורותיי
אני, מאיר ארגמן, נולדתי בשנת 12.12.42 בעיר פז שבמרוקו להוריי, אברהם ופראחה (פני).
זכרונות ילדותי
גרתי בבניין גדול , שהיה מיוחד כי עשו בו "הכשר" לכלים של פסח (עג'לה). כל היהודים שגרו בפז הכירו את הבית. היהודים גרו במעין שכונה הנקראת "מלח". היה אסור לנו לדבר ולהתחבר עם ילדים ערבים.
מנהגים במרוקו
בביתיהמנהג שהכי ידוע במרוקו הוא "המימונה". אהבתי מאוד את ערב המימונה: היינו עוברים מבית לבית ואוכלים כיבודים שונים.
מאכלים מיוחדים במרוקו: קוסקוס, דגים מרוקאים (חריימה) , וכל בוקר היינו אוכלים עוגיות עם כוס תה.
הרקע ההיסטורי במרוקו
בזמן ילדותי במרוקו- מלחמת העולם השנייה הייתה לקראת סיום.
הוריי ספרו לי שהם היו בהסגר בפקודת הצרפתים ששלטו בזמן המלחמה במרוקו (הצרפתים שיתפו פעולה עם הגרמנים).
ילדותי בעיר פז
-למדתי בבית-ספר "אם הבנים", בו למדנו ודיברנו עברית, ערבית, מרוקאית וצרפתית ולמדנו יהדות.
לאחר-מכן למדתי לימודים כלליים בשפה הצרפתית בבית-ספר צרפתי בשם "אליאנס" עד שנת 1951, ועליתי בדצמבר בשנה זו לארץ.
העלייה לישראל
אני עליתי ארצה עם אחי אבנר במסלול שנקרא "עליית הנוער". הייתי אז בן 9. ממרוקו נסענו באוניה לצרפת באוניה "קוטוביה".
בצרפת חיכינו כמה חודשים עד שעלינו על האוניה "ארצה" והגענו לנמל חיפה.
אמי ואחותי הקטנה עלו כמה שנים אחרינו, והן הגיעו לאשדוד.
אחותי הקטנה סוליקה שנולדה ב- 1948 , נפטרה ממחלה בשנת 1960.
בארץ -למדתי בישיבה חקלאית בכפר הרואה ליד חדרה. אחר כך למדתי באילניה (סג'רה) בגליל התחתון.
בצה"ל
בשנת 1959 התגייסתי לצה"ל לחיל השריון.
השתתפתי בשתי מלחמות: "מלחמת ששת הימים" בשנת 1967 בירושלים ו"מלחמת יום-הכיפורים" בשנת 1973 בדרום.
את חנה אשתי הכרתי בשפת הים באשדוד בשנת 1966 (חנה נולדה בשנת 1944 בפתח-תקווה והייתה מורה באשדוד).
לאחר הכרות של 6 חודשים התחתנו בשנת 1966 בתל-אביב, באולם "לוינסקי". קיבלנו בעיקר כלי-בית וגם כסף.
הילדים והנכדים
במשך השנים נולדו לנו 3 ילדים:
אליק – הבן הבכור שלנו, נשוי לענת, והם הורים לנועה ולהדר.
טל– הבן השני שלנו, נשוי ליעל, והם הורים למיה, לרונה, ולשחר.
אביחי – בן הזקונים, נשוי לנטע ואב לשלושה: לעמית, לעופרי וליאיר.
יום הולדת 70
לפני שנתיים חגגנו את יום הולדתי ה-70. נסענו כל המשפחה למקומות שבהם למדתי וגרתי בעבר.
עיסוקיי ותחביביי היום
כיום אני עוסק בפעילויות ציבוריות בכמה גופים.
בנוסף אני עובד בעמותה העוזרת ליוצאי אתיופיה ללמוד את מקצועות הבנייה.
בזמני החופשי אני אוהב לקרוא ולכתוב, ובעיקר להיות עם המשפחה, ילדיי ונכדיי.
חוויה מהפעילות המשותפת בתכנית הקשר הרב דורי
סבא: הכי חשוב לי כסבא היה לשבת וללמוד עם רונה שלימדה אותי לעבוד על מחשב: לעבוד עם האינטרנט, עם התוכנות וורד ופאוורפוינט. נפתח בפניי עולם חדש שלא הכרתי קודם.
רונה: אני למדתי הרבה דברים על סבא שלי, שלא ידעתי, כמו תולדות חייו ומשפחתו. היה לי כיף מהפעילות. לא כל יום יושבים עם סבא ומלמדים אותו דברים חדשים.
סיפורה/ו של מאיר ארגמן תועד על ידי הנכד/ה רונה ארגמן במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בבי"ס "צוקים" בשוהם, בשנת הלימודים תשע"ג (2012-3), בהובלתה של הגב' ויוי סלומון.
עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות
מילון
מלאח (בערבית: אל-מלאח, ??????)שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו (שם המקביל למושג "גטו" בקרב עדות אשכנז). המלאח הראשון הוקם בעיר פאס. המלאח היה תחום בחומות כדי להפרידו מהרבעים המוסלמים, ולצורך הגנה מפני פרעות אנטי-יהודיות . בנוסף המלאח שכן לרוב בקרבת מוסדות שלטון, ובעיר הבירה, בקרבת ארמונו של המלך. סברה מקובלת אחת היא שהשם "מלאח" נובע מכך שהרובע היהודי הנפרד הראשון, שהוקם בעיר פאס, שכן בקרבת ביצות מלח. סברה אחרת היא שהיהודים הרבו באופן מסורתי לסחור במלח ולכן הרובע בו גרו נקרא "אל-מלאח". אין יודעים בביטחון את מקור השם.
ציטוטים
”"תשמר מלשון הרע" לא לומר דברים לא נעימים ולא טובים על אנשים (מאת סבתא פרחה).“”הכי חשוב לי כסבא היה לשבת וללמוד עם רונה נכדתי, שלימדה אותי לעבוד על מחשב.“
”אני עובד בעמותה העוזרת ליוצאי אתיופיה ללמוד את מקצועות הבנייה.“
