מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כלי הריבה

אני וסבתא דיאנה בבת המצווה שלי
סבתא דיאנה בנופש בכריתים
סיפוריה של סבתא דיאנה

סבתא דיאנה מספרת: הסבים שלי באו מאיזמיר, טורקיה. אז התקופות היו טובות בין היהודים והערבים, אך המצב הכלכלי היה גרוע מאוד.

לא היה להם הרבה כסף, ולכן הם רצו ללכת למקום טוב יותר ל"עולם חדש", עולם שיעזור להם עם המצב הכלכלי.

יום אחד הם החליטו לעזוב את טורקיה, ולקחו איתם דברים דלים, אך הם לא ויתרו על כלי הריבה. הכלי עשוי מכסף טהור בעל כפיות ומזלגות ובאמצע כלי לריבה.

הם עלו על אנייה, והיה להם קשה מאוד כי זו לא הייתה אנייה כמו של היום, אלה היו אניות שבהן ישנו כולם על הרצפה צפופים ובתנאים קשיים. לקח להם בערך חודשיים או שלושה חודשיים של שיט עד שלבסוף הגיעו לברזיל.

סבתי הייתה מאוד חולה, והייתה צריכה לשים את ילדיה במסגרות, אך בגלל שלא היה להם כסף ומי שיטפל בהם, הם היו צריכים לשים את אמי ואחת מאחיותיה במנזר, אף על פי שהם היו ממשפחה יהודית, לא הייתה להן ברירה.

לאחר כמה שנים סביי הקימו פארק שעשויים. בזכות הפארק הם הצליחו לשפר את מצבם הכלכלי ולהפכו לסביר יותר, כתוצאה מכך  יכלו להוציא אותן מן המנזר וכל המשפחה תרמה לפארק השעשועים. סבתי ואחותה התחפשו לפרחי לוטוס וקמו מן האדמה כדי לשעשע את המבקרים.

בברזיל, הכלי כמעט אבד להם כי פרץ גנב לביתם והתחיל לקחת דברים (אחד הדברים היה כלי הריבה) ואז סבי התעורר, שמע רעשים, ירד הצליח לגרש את הגנב והחזיר את כלי הריבה לביתו.

כאמור, המצב הכלכלי השתפר, ואז הם החליטו לשוט בסירה לארגנטינה. בארגנטינה סביי הגיעו למקום קטן בשם קוריינטס שכיום היא עיר גדולה מאוד.

בעיר עובר נהר גדול מאוד (יותר גדול ממדינת ישראל).  דודי צריך היה לעבוד בנמל, כדי להביא כסף הביתה, ומדי יום הוא סחב שקי תפוחי אדמה כבדים מאוד.

לאחר כמה שנים טובות הם  כבר הם הגיעו למצב כלכלי מדהים. הורי, ויולטה ודניאל, התחתנו  ופתחו חנות קטנה של בדים וחוטי תפירה.

אני ואחיי, ראול ,פפה ונגרו, נולדנו בקוריינטס.

אני חייתי בקורינטס את כל תקופת הבגרות שלי, למדתי בבית ספר יהודי, והלכתי לתנועת הנוער "הבונים דרור".

בשנת 1970, כאשר הייתי בת עשרים ושתיים, התחתנתי, ולאחר שלוש שנים בתי היחידה דינה נולדה.

לאחר כמה שנים אבי נפטר, והלכתי להביא את אמי מקורדובה, ואמי עברה לגור איתנו.

אני ובעלי לשעבר נפרדנו ואני נשארתי עם ביתי ואמי. הייתה לי חנות בשם "pilchitas dina" וביתי לפעמים באה לעזור לי בחנות.

בשנת-1993, אני ובתי עלינו לארץ, וכאשר הגענו הודיעו לבתי שאביה (הגרוש שלי) נפטר, אז היא חזרה לארגנטינה, כדי להיפרד ממנו ואני באתי לקיבוץ חצרים, כי אחי גר פה.

לאחר כמה שנים בשנת – 1995 ביתי ובעלה התחתנו, ואני התחתני שנה לאחר מכן עם מריו שהכרתי אותו בקיבוץ.

חשוב לציין שכלי הריבה אצלי וביום מן הימים אני אעביר אותו לבתי.

הזוית האישית

שלי – אני נהנתי מאוד ללמוד על מורשת סבתי. למדתי על משפחה מלפני בערך 100 שנה.

מילון

קוריינטס
העיר הבירה של פרובינציית קוריינטס בארגנטינה. היא ממוקמת בגדה המזרחית של נהר הפרנה.

ציטוטים

”שכלי הריבה אצלי וביום מן הימים אני אעביר אותו לבתי“

הקשר הרב דורי