מאגר סיפורי מורשת

יונה סודמי נולדה בשנת 1928 בתימן. בעיר חאולן. כך ספרה לי סבתא יונה:

נולדתי בתימן. בתימן שלט האימאם שהיה טוב ליהודים והוא אמר ליהודים שברגע שהוא ימות שילכו לארצם, ארץ ישראל. בתימן נהגו הבנים ללמוד ב"חדר" ועיקר התעסוקה של הגברים הייתה צורפות ומסחר. הבנות (אנחנו) עבדנו במשך כל היום. לא היה לנו חשמל ולא היה לנו ברז מים .חטבנו עצים להדליק אש וכדי להכין אוכל, טחנו את הקמח בריחיים ושאבנו מים מהבאר (זאת הייתה העבודה שלנו {הבנות}), בנוסף אני הייתי המבשלת העיקרית בבית. בשלתי בטאבון, מרק, עסיד, פיתות, לחוח וקובנה…

כאשר הייתי בת 12 התחתנתי (הייתי צריכה להתחתן מוקדם כיוון שחששו מהתבוללות). בערך בגיל 16 נולדה לי בת ראשונה שושנה אך כשהייתה בגיל שנה נפלה ונחבטה בראשה, כיוון שלא היו רופאים לאחר כשבוע נפטרה.

עלייה לישראל

בשנת 1948 עם הקמת המדינה עלינו לארץ, לקחנו את מעט הכסף ותכשיטים שהיו לנו, והלכנו ברגל משך חודש ימים עד לעדן. בדרך מכרנו את התכשיטים כדי לקנות פיתה לאכול. היינו יחפים, והינו רעבים מאוד והרבה מאוד אנשים וילדים נפטרו בדרך. חיכינו כשלושה חודשים עד שבאו מהסוכנות היהודית להעלות אותנו ארצה ב"מרבד הקסמים".

הביאו אותנו לאשקלון כל זוג קיבל חדר לגור בו. זה היה בבתים של ערבים שברחו ברגע שהגענו ארצה.  את בעלי דוד גיסו לצבא עד שניפצע בידו. לאחר שהשתחרר מהצבא התחיל לעבוד במסחר.

בשנת 1950 נולדה בתי השנייה שושנה על שם שושנה בתי הבכורה שנפטרה בתימן. לאחר מכן נולדו לנו עוד 4 בנות (ציפי, ברכה – יערה, אסתר וחנה.

תמונה מההווה

הזוית האישית

סהר: זו הייתה חוויה לשמוע את הסיפור של סבתא יונה.