מאגר סיפורי מורשת

אבי, מרדכי גנדלר גלעד נולד בקרינקי (ליד ביאליסטוק) שבפולין ועלה לארץ בשנת 1930 עם כל משפחתו- אמו צפורה, אביו צבי, אחיו דוד וטוביה (טוביה נפל במלחמת השחרור) ואחותו מרים. אחיו הבכור משה היה כבר בארץ.

 

בפולין למד מרדכי בבית ספר עברי בשם "תרבות" ובעקבות זאת, ידע עברית שוטפת וגבוהה.הוא היה גם חבר בתנועת נוער חלוצית בשם "החלוץ הצעיר". כל חייו היה מרדכי ציוני פטריוט. הוא הנהיג בבית שמדברים רק עברית. הוא נטע בנו את אהבת הארץ ושרת במלחמת השחרור. הוא אהב מאוד את משפחתו.

 

אימי, סבתא רבתא של איו, פנינה רוט גנדלר גלעד, נולדה בפולין במקום שהיום שייך לאוקראינה ושמו סמבור (ליד לבוב). היא עלתה לארץ בשנת 1935 לתל אביב בעזרת סרטיפיקט שסדר לה אחיה שמשון שהיה ממייסדי קבוץ שריד (ע"י נשואים פיקטיביים כיוון שהבריטים הגבילו את העלייה לארץ). גם אחותה של פנינה, סימה, עלתה לארץ בדרך זו אבל כל שאר משפחתה הוריה, אחיותיה יונה, רחל וצפורה ואחיה גרשון, נספו בשואה.

 

בארץ ישראל פגשה את מרדכי והם התחתנו בתל אביב. אני נולדתי שנתיים לאחר מכן. אימי הייתה אם וסבתא מסורה ואהבה מאד את כולנו. טפלה במסירות רבה בי ובאחיותי צביה ויונה ובנכדיה ובעיקר בארן אביה של איו. פנינה אהבה מאד לקרוא, לסרוג ולתפור לנו בגדים.  

 

"סבתא מרבה לשבת איתי ולספר לי סיפורים מעניינים, מרגשים ולרוב מצחיקים על עברה. סבתי נולדה בשנת 1940,בתל אביב בבית החולים בלינסון (באותו המקום בו גם אני נולדתי) בישראל. סבתי חיה את ימיה הראשונים בחדר מדרגות בתוך תיק צבאי, משום שהתקופה בה נולדה הייתה במלחמת העולם השנייה והיו הפצצות. חדר המדרגות שימש מקלט למשפחה, והיה המקום הבטוח ביותר עבור כל הדיירים".      

 

"אני נולדתי בתאריך 31/12/1940 בשעה שבע בערב בבית החולים בילינסון בשעה שהאיטלקים הפציצו את תל אביב והייתה האפלה. אמי בקשה מהרופא לרשום שנולדתי בתאריך 1/1/1941, כדי שלא אהיה כבר כאילו בת שנה.

תעודת הלידה הפלשתינאית של סבתא

 

גדלתי בתל אביב. לא היו לנו צעצועים ולכן המצאנו משחקים ושחקנו בעיקר בחוץ בקלאס, אולר, 5 אבנים, חבל וכ"ו. זו הייתה תקופת הצנע ואפשר היה לקנות מזון ובגדים בקיצוב רק לפי תלושים. למרות זאת זו הייתה ילדות מאושרת וחברים רבים.     

 

המטוס המצרי מעל שמי תל אביב

מקרה שאיני יכולה לשכוח היה במלחמת השחרור. הייתי בערך בת 7 ושחקתי עם חברתי בחוץ בקלאס. לפתע הגיח עלינו מטוס מצרי שהפציץ ברחוב מקביל רח' גורדון (אנו גרנו ברח פרישמן) וירה עלינו צרורות ממקלע. נפלנו על המדרכה. למזלנו הכדורים פגעו במדרכה לפנינו ואני "רק" שברתי את שיני הקדמיות החדשות!

 

בכיתה ה' עברתי לגור וללמוד במשך שנה בקיבוץ קריית ענבים ליד ירושלים. רציתי מאד להיות בקבוץ בהשפעת אבי. היה זה לאחר מלחמת השחרור. שנה חווייתית מאד למודים, עבודה  וחברת ילדים עם הרבה פעילויות. זו הייתה שנה מעניינית מאד אבל התגעגעתי מאד למשפחתי ולכן חזרתי לתל אביב. עברתי ללמוד בבית ספר "בית חינוך", שהיה שונה משאר בתי הספר והיה כמו קיבוץ.

 

הייתי חברה בתנועה המאוחדת זו הייתה תנועת נוער חלוצית, שאחר כך התאחדה עם הנוער הלומד והעובד. (גם "בני המושבים" אליה משתייכת איו שייכת לתנועה זו). ההשתתפות בתנועת הנוער היא הבסיס לכל עבורי. פעולות (פגישות), ערבי שישי, טיולים ומסעות רבים בארץ ומחנות עבודה בקבוצים. למדתי בתיכון עירוני א' ולאחר מכן התגייסתי לחיל האוויר.

 

 

השרות בחיל האוויר, אלה היו השנתיים וחצי המעניינות והמשמעותיות ביותר בחיי. היה לי תפקיד כבקר טיסה כנותנת הוראות למטוסים.הייתי הבת היחידה אז בתפקיד זה.     

 

לאחר שירותי הצבאי, עברתי לירושלים ללמוד גיאוגרפיה וגיאולוגיה באוניברסיטה העברית. בחופשת הקיץ נסעתי להצטרף לשבט לאפי (קוראים להם היום סומי) בצפון שבדיה ונורבגיה. חייתי ונדדתי איתם ועם איילי הצפון. במקביל ללימודי באוניברסיטה, הייתי מורה לגיאוגרפיה בתיכון עירוני י (אליאנס) ברמת אביב בו למדתי 17 שנה.

 

יש לי שני בנים מקסימים: ארן, בני הבכור ואבא של איו נולד בתאריך 16.7.1964 בבית החולים אסותא בתל אביב. בצה"ל שרת בתחילה בשייטת ולאחר סיום קורס הקצינים, היה מדריך בבית הספר לקצינים ובהנדסה קרבית. ארן משרת במילואים בדרגת סרן, והיה איש בטחון שנים רבות. תחביביו הם בנג'י, ראפטינג, קיאקים ושחיה.

 

נעם נולד בתאריך 3.4.1974 בבית חולים הקריה בתל אביב. בצה"ל שרת כחובש בכיר וכיום משרת במילואים. תחביביו הם גלישת גלים, קייט סרפינג וצלילה.

 

במהלך שנות נישואי, גרנו באטלנטה, שבארה"ב ושם גם לימדתי בתיכון. מאוחר יותר עברנו לשנה לברלין (שהותי בחו"ל היתה כיוון שבעלי, כפרופסור בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב נסע לתקופות שבתון ומחקר מטעם האוניברסיטה). עם חזרתנו מברלין עבדתי בתדיראן טלקום עד ליציאתי לגמלאות. בנוסף לזאת, עברתי גם קורס של מדריכי נסיעות לחו"ל ובידי תעודה ממשרד התיירות. הדרכתי בחו"ל במשך שנים רבות במקביל לעבודתי בתדיראן. אהבתי מאוד להדריך בחו"ל,  בעיקר מקהלות באיטליה. אני אוהבת לטוס ולטייל, ואני מרבה לתור בחו"ל ובארצנו היפה.

 

 

אחת האהבות הגדולות שלי, היא שירה. אני שרה במקהלה. מקהלת שירן כיום בניצוחו של דודי זבה והוקמה על ידי יעקב הולַנדֶר לפני 37 שנים. אני שרה במקהלה זו מיום היווסדה. כבר 37 שנים ועם המקהלה מופיעה הרבה בארץ ובחו"ל ומטיילת הרבה עם חבריה.

   

מגיל 7 אני מנגנת בפסנתר. הפסנתר שלי מיוחד ואהוב עלי. הוא בן יותר ממאה שנים ונבנה בברלין. היום אני נהנית ומבלה הרבה עם בני ונכדי ובעיקר עם נכדתי האהובה איו שגיב שמשתתפת עמי בתכנית הקשר הרב דורי.

 

 

יעקב הולַנדֶר: "יעקב הולַנדֶר (2 במרץ 1928 – 2 באפריל 2014) היה מלחין בזמר העברי, מעבד מוזיקלי ומנצח מקהלות ישראלי. … מהאבות המייסדים של חבורות הזמר בארץ,שימש במשך עשרות שנים מעבד קולי ומנצח של הרכבים קוליים רבים, מהם כמה שייסד: "הרעננים" (1970), "אדם לאדם", "שירן", "זמר לך". ב-1966 הקים את להקת "זמרי החוף", שפעלה במשך שנה אחת בלבד והוציאה אלבום אחד המורכב משיריו ומעיבודיו. מאמצע שנות השישים ובמהלך שנות השבעים הִרבה לעבוד עם הלהקות הצבאיות ושימש כמנהל מוזיקלי של תוכניות, שהבולטות בהן היו "במרכז העניינים" של להקת פיקוד מרכז, "שבר ענן" של להקת חיל האוויר ו"במוצב רוח" של להקת גולני. כמו כן גם הלחין עבור הלהקות הצבאיות שירים רבים" ויקיפדיה

תשע"ו