כך חיינו אז…
סבתא נאוה מספרת איך היה אז
נולדתי בפלשתינה ארץ ישראל (כך קראו לארץ לפני
הקמת המדינה) להורי שרה ונעמן גרשוני, בשנת 1945 בראשון לציון. בארץ
שלט המנדט הבריטי.
גם אבא שלי נולד בראשון בשנת 1910. אמא שלי הגיעה
לארץ מפולין כילדה יתומה אל דודיה וגדלה בראשון לציון. המדינה הייתה צעירה
וענייה והוחלט להטיל קיצוב על הקניות וכל משפחה קיבלה פנקס תלושים, התקופה הוגדרה כתקופת הצנע.
מאחר ולאמי היו
דודות בארה”ב קיבלנו חבילות. הם קנו בארה”ב תלושים לחבילות מזון ופה בארץ קיבלנו מחברת
קר קופסת מזון. בחבילה היה: אבקת ביצים, אבקת חלב, שימורי בשר, שוקולד, אגוזים ועוד.
בגינה ליד הבית גידלנו ירקות והיו גם עצי פרי. הביאו לנו גם תרנגולות וביצים מהמושב.
המשפחה
למעט מאוד אנשים היו מכוניות פרטיות
ואנחנו הלכנו ברגל לכל מקום. לחברים הגענו בלי לקבוע ומאוחר יותר השתמשנו באופניים. לא היו תנורי אפיה ולא כיריים גז. היה בהתחלה פרימוס ובהמשך הייתה פתיליה.
המקרר היה ארגז קרח ובו שמו בלוק קרח שהספיק ליומיים לקרר. את בלוק הקרח תפסנו במכשיר מצד
שמאל.
לא היו מכונות כביסה. ביום
רביעי הייתה מגיעה אלינו הכובסת. אבא העמיד בחצר דוד גדול על מדורה ובו הרתיחו
את הכביסה.
לא היה טלפון. לי היה טלפון רק לאחר הנישואין לסבא אריה. שמענו מוזיקה בפטיפון, מכשיר שניגן תקליטים.
לא הייתה טלוויזיה. היה רדיו ובצהריים הייתה תכנית
לילדים בה שמענו סיפורים, שירים ועוד. בשבת
הייתי יושבת עם אמי בשעה 11:00 בבוקר ויחד היינו שומעות את התכנית "המסך עולה” בה היו הצגות ותסכיתים
(סיפוריםסקטים חלקי עלילה לפעמים בהמשכים).
למדתי בבית הספר "חביב" בראשון לציון, שהוא
בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם שבו שפת הלימוד בכל המקצועות הייתה עברית. גם הורי למדו בבית הספר שנוסד 1886.
בית הספר השתרע
על שטח נרחב ובו מספר מבנים. בנוסף לכיתות הלימוד היו בו: אולם ספורט, חדר מוזיקה מאובזר,
מסעדה שבה נערכו גם כיתות לימוד בישול. שם למדתי להכין מיונז (ללא מיקסר) וסלט חצילים.
בנוסף היה גם מבנה של מרפאת אחות ומרפאת שיניים בתוך תחום בית הספר. האחות הייתה מגיעה לבדיקת ראשים מדי שבוע עם 2 מקלות זכוכית, צנצנת ובתוכה חומר חיטוי, ובעזרתם הייתה
מזיזה את השערות לבדוק אם אין כינים.
היה גם חדר נגרות שבו למדו בנים בלבד !? לעומת
זאת היו שיעורי תפירה ומלאכת יד לבנות בלבד!?
בחצר בית הספר הייתה גם גינת ירק גדולה
שהתלמידים עבדו בה במסגרת שיעורי החקלאות.
כל בוקר התקיים מסדר ברחבת המסדרים כולל הנפת דגל
הלאום. הילדים הסתדרו בטורים לפי כיתות. המאחרים לא הורשו להיכנס לחצר בית הספר עד
תום טקס המסדר. במחזור שלי היו 4 כתות
מקבילות ובכל כתה כ- 50 ילדים.
סבתי ואבי
כיום אני נשואה לאריה תמרי, ילדנו ארבעה ילדים ויש לנו חמישה נכדים
ואנחנו גרים במושב קדרון.
העשרה
פלשתינה: "השם המקובל בלשונות אחרות לאזור הגאוגרפי המכונה בעברית "ארץ ישראל" הוא Palestine או Palestina, ואף בעברית, השם הרשמי שנתנה בריטניה לשטח המנדט הבריטי, שכלל בעיקר שטחים מארץ ישראל, היה "פַּלֶשְׂתִינָה (א"י)", וכיום בפי הפלסטינים הוא מכונה "פלסטין". בפי נוצרים מקובל לכנות את הארץ גם בשם "הארץ המובטחת" ו"הארץ הקדושה" ואצל היהודים מקובל לכנותה בשם "ארץ הקודש". כינויים אלה קיימים כמעט בכל השפות שבהן מדברים נוצרים או יהודים בהתייחס לארץ ישראל".
"קדרון הוא מושב באזור השפלה, הממוקם צפונית ומזרחית לגדרה, לאורך גדתו הדרומית של נחל שורק. המושב משתייך לתנועת המושבים ומשויך מוניציפלית למועצה האזורית ברנר. מקור השם קדרון מגיע מהיישוב הקדום "קדרון" המוזכר בספר חשמונאים א', המזוהה עם היישוב המקראי "הגדרה" (תל קטרה של היום). כינויים נוספים למקום בעבר היו "בית אור" ו"ארגון בית אור".
תשע"ו
מילון
פלשתינה א"ישמה של א"י, לפני הקמת מדינת ישראל. "השם המקובל בלשונות אחרות לאזור הגאוגרפי המכונה בעברית "ארץ ישראל" הוא Palestine או Palestina, ואף בעברית, השם הרשמי שנתנה בריטניה לשטח המנדט הבריטי, שכלל בעיקר שטחים מארץ ישראל, היה "פַּלֶשְׂתִינָה (א"י)", וכיום בפי הפלסטינים הוא מכונה "פלסטין". בפי נוצרים מקובל לכנות את הארץ גם בשם "הארץ המובטחת" ו"הארץ הקדושה" ואצל היהודים מקובל לכנותה בשם "ארץ הקודש". כינויים אלה קיימים כמעט בכל השפות שבהן מדברים נוצרים או יהודים בהתייחס לארץ ישראל".
קדרון
קִדְרוֹן הוא מושב באזור השפלה, הממוקם צפונית ומזרחית לגדרה, לאורך גדתו הדרומית של נחל שורק. המושב משתייך לתנועת המושבים ומשויך מוניציפלית למועצה האזורית ברנר. מקור השם קדרון מגיע מהיישוב הקדום "קדרון" המוזכר בספר חשמונאים א', המזוהה עם היישוב המקראי "הגדרה" (תל קטרה של היום). כינויים נוספים למקום בעבר היו "בית אור" ו"ארגון בית אור".
פטיפון
מכשיר שניגן מוסיקה בתקליטים
ארגז קרח
מקרר
ציטוטים
”בשבת ב-11 בבוקר ישבתי עם אימי לשמוע “המסך עולה” בה היו הצגות ותסכיתים “”חדר נגרות שבו למדו בנים בלבד!? ושיעורי תפירה ומלאכת יד לבנות בלבד!?“
