מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבגדד שבעירק בשנת 1939 עם השם נוריה. קראו לי כך כי זה היה שם מקובל באותה תקופה.

גדלתי בשכונה משותפת עם עוד משפחות יהודיות. בבית היה לנו רק חדר אחד היינו 7 ילדים ושני הוריי. לאבי קראו אליהו ולאמי קראו סולטנה. הוריי היו טבחים שעבדו אצל יהודים עשירים. נהגנו לאכול בדרך כלל ק'מר זה מין מאכל גבינה שמבשלים אותו עם מין תבלין אני לא יודעת מה התבלין הייתי אז קטנה.

עליתי לארץ בשנת 1949 כשהייתי בת 10, לא ידעתי את השפה העברית ולא למדתי אותה באולפן למדתי את השפה תוך כדי דיבור. הגענו בטיסה לארץ דרך פרס ואז משם עלינו לארץ. העלייה הייתה קשה.

לאחר שעליתי לארץ עיברתתי את שמי מנוריה לנורית. לאחר שהגענו לארץ משדה התעופה בלוד היסעו אותנו לבית ליד. בבית ליד היינו כחצי שנה, לאחר חצי שנה אמרו לנו שאנחנו צריכים לעזוב, ואז הסוכנות הציעה לאבא שלי לעבור למושב עזריה. במושב עזריה גרנו בצריף מפח. אחרי תקופה בנו לנו חדר וחצי מבטון בו גרנו שני הורים ותשעה ילדים.

במושב הכרתי את בעלי חגי. הכרתי אותו כשהייתי בת 12 והתחתנו כשהייתי בת 17. נולדו לנו 4 ילדים יש לנו 13 נכדים ו-8 נינים.

ביום חתונתי במושב עזריה

את בנותיי הראשונות גידלתי בתנאים קשים לא היה שירותים ואמבטיה בבית, הבית היה קטן מאוד רק אחרי ששני הבנים הקטנים שלי נולדו התנאים היו טובים יותר.

הזוית האישית

אורי: נהנתי מאוד לעבוד עם סבתא הסיפור שלה היה מעניין ומרתק. למדתי על סבתא ועל הסיפור שלה ונהנתי מאוד. אני מאחל לסבתא בריאות ואריכות ימים.