כך הגעתי ליפו
הדרך מגדנסק לישראל.
כך הגעתי ליפו
סבתא שרה קוברובסקי-רז וליאור פוגל
סבתא נולדה בעיר גדנסק, דנציג, אחרי
מלחמת העולם השנייה להורים פרטיזנים שהיו ציונים והיו בדרכם לארץ ישראל.
נדודים ותלאות בדרך העלייה לארץ
מאחר
שהגבולות בתוך אירופה היו סגורים וגם הכניסה לארץ ישראל הייתה אסורה ע"י
האנגלים, הם הצטרפו לשיירת פליטים וחצו את הרי האלפים האוסטרים ברגל. את סבתא שרה התינוקת נשאו במנשא שהכינו משמיכה.
הם הבריחו את הגבול לאיטליה, כדי להעפיל לישראל בעלייה בספינת
מעפילים. אבל ארגון ההגנה גייס את יעקב (אבא של סבתא, סבא רבא שלי). יעקב עסק בהברחת יהודים דרך
הגבולות הסגורים. הוא דאג להבריח אותם ולהביא אותם עד לאניות המעפילים. באותה תקופה גרו סבתא שרה ובתיה ( אמא שלה, סבתא רבתא שלי, ברומא.
סבתא שרה בת 3
רק אחרי הקמת מדינת ישראל ביולי 1949 עלו
סבתא שרה והוריה לישראל. האנייה עגנה מחוץ לנמל תל אביב – יפו. הם הגיעו לחוף בסירות. בנמל תל אביב- יפו, ישבה סבתא, שהייתה אז ילדה בת 4 על המזוודות. אמא שלה הלכה לחפש את קרובי המשפחה שהיו צריכים להגיע לפגוש אותם. היא השאירה אותה עם דוד אליהו. סבתא שרה מספרת, שהיא לא הכירה אותו. סבתא אמרה לו באידיש: "וי לוסט א מוטר א
קליינע קינד וגייט אוואק!" התרגום הוא: "איך משאירה אמא, ילדה קטנה ונעלמת!" היא
בכתה וכולם צחקו.
העשרה:
נמל יפו: "בניית הנמל הסתיימה ב-23 בפברואר 1938, עת נפתח נמל הנוסעים. בנית הנמל העברי הראשון עוררה התרגשות רבה ביישוב, ונחשבה בעיני רבים כצעד נוסף בדרך להקמת מדינה עצמאית."
מילון
וי לוסט א מוטר א קליינע קינד וגייט אוואק!איך משאירה אמא ילדה קטנה ונעלמת!
נמל יפו
בניית הנמל הסתיימה ב-23 בפברואר 1938, עת נפתח נמל הנוסעים. בנית הנמל העברי הראשון עוררה התרגשות רבה ביישוב, ונחשבה בעיני רבים כצעד נוסף בדרך להקמת מדינה עצמאית.