מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"כי עם מזוודתי עברתי את האטלנטי הזה"

סבא נתנאל עם אורי הנכד והטלסקופ
החללית בראשית עם אחותי עדי, סבתא רבא איטה, סבא, אני וסבתא שרית
זכיתי לעלות לארץ, ללמוד בטכניון ולעבוד בתחום האווירונאוטיקה והחלל

בס"ד

שמי נתנאל, ובברזיל קראו לי סרז'יו. שם משפחתי לוי. לאבי ז"ל קראו ליביו, לאמי קוראים איטה לבית שיינפלד. לסבי ז"ל מצד אבא קראו עקיבא ולסבתא ז"ל מצד אבא קראו נורה. הם היגרו מהעיר טריאסטה שבאיטליה לברזיל לפני מלחמת העולם השנייה. לסבי ז"ל מצד אימא קראו שלמה ולסבתי ז"ל מצד אימא קראו מרים שיינפלד. הם הגרו מהעיר חוטין שבבסרביה לברזיל, בתחילת שנות ה 30 של המאה הקודמת.

נולדתי בשנת ה'תשכ"א בתאריך כ"ו בתשרי, 17 באוקטובר 1960, בעיר סאו פאולו שבמדינת ברזיל. ההורים קראו לי נתנאל על שם סבא-רבא שלי. אני האמצעי מתוך שלושה אחים: לבכור קוראים יצחק ולקטן קוראים אהרון. אני בקשר טוב עם האחים שלי, למרות שאני בארץ והם בברזיל. בילדותנו אהבנו להסתכל ביחד בטלסקופ והיום אנו מדברים בזום על תורה ומוזיקה, בין השאר.

סבא נתנאל עם אורי הנכד והטלסקופ

תמונה 1

אם אתה שואל אותי על מנהגים מיוחדים שלי, אז כידוע לך, כשברזילאים חוגגים יום הולדת, הם שרים בפורטוגזית שיר הנקרא: "פרבנס". עוד מנהג? אז אפשר לספר שאני נוהג לאכול שום בימי החורף למען חיזוק הבריאות.

ילדות

בילדותי גרתי בבניין גבוה בעיר סאו פאולו. מספר החדרים בביתי היה חמישה. גרנו בקומה 23. בוודאי ששמעתי כבר אז את השיר "נאו פוסו פיקר", שהתפרסם גם בישראל. היו לי עיסוקים מגוונים, ואהבתי במיוחד לבנות טיסנים ולהטיס אותם.

לצערנו הגדול, אבא שלי מת בילדותי, כשהייתי בן 12. אבי היה אדריכל ומעצב פנים מפורסם בברזיל. למרות שהוא נפטר בגיל צעיר (40) הוא עשה הרבה דברים מרשימים, למשל עיצב את התאורה בבנייני הממשלה בעיר ברזיליה. הוא היה אבא אוהב ואהוב ועודד אותי ואת האחים שלי להתעסק בדברים מאוד מעניינים: במדעים, באומנויות ובלימודיי לקראת בר-המצווה.

אימא שלי גיבורה! כשאבא שלי היה בחיים היא לא עבדה אבל אחרי שהיה לנו האסון, היא החליטה לשווק את מכשירי התאורה שאבא שלי עיצב וגם התחילה למכור עותקים של תכשיטי זהב של אבא שלי. (אבא שלי השתתף בתערוכות ותחרויות נושאות פרסים עם התכשיטים שהוא עיצב). אמא שלי עבדה קשה, וככה התפרנסנו, ואפילו שיפרנו את מצבנו הכלכלי.

עם כל זאת חסרונו של אבא הורגש מאוד. תקופת הנעורים שלי ושל האחים שלי הייתה מאתגרת.

אתה שואל אותי על המאכלים בבית? ובכן, בביתי היו רגילים המאכלים שעועית ואורז בתוספת פארופא (קמח מיוחד מטוגן), שהעוזרת הייתה מכינה. אלה המאכלים המצויים והטובים בברזיל.

עוד בעניין האוכל, יש לי סיפר מצחיק: יום אחד אני והאחים שלי הכנו פיצה על מצה, ורצינו לתבל אותה באורגנו (תבלין לפיצה) אבל בטעות הוספנו פלפל שחור. כשנתנו לאבא לטעום הוא עשה סימן שיש לו אש בפה! מוסר השכל: לפני ששמים תבלין על התבשיל צריך להסתכל היטב מה כתוב בעטיפתו…

בית ספר יסודי

המורים בבית-הספר היסודי שבו למדתי היו קפדנים. בבית הספר היסודי היה מקרה שבו כמעט העפתי מטוס נייר מהחלון של הקומה השנייה, אבל היועצת תפסה אותי לפני המעשה ועשתה לי נו-נו-נו עם האצבע. אם היא הייתה יודעת שאני אעבוד במקצוע הזה, אולי היא לא הייתה כועסת עליי כל כך…

באותם השנים האחים שלי ואני אהבנו להתעסק במיקרוסקופ ובטלסקופ האיכותיים שהיו לנו. הטלסקופ היה חפץ קרוב לליבי, קיבלתי אותו מאבא שלי, שחזר מכנס באירופה. שמרתי אותו עד שעליתי ארצה. אהבתי להסתכל דרכו בכוכבים וגם במטוסים נוחתים (מהחלון בקומה 23).

נעורים/בגרות

אהבתי בתיכון להטיס טיסנים. למעשה, התחביבים העיקריים שלי היו טיסנאות וטילאות. טילאות, זה שבונים טילים פשוטים ומשגרים אותם לראות כמה גבוה הם מטפסים. חברי הטוב בתקופה זו היה אנדרה חועמער. יש לי קשר אתו עד היום. אנחנו היינו נפגשים וביחד היינו מתכננים ובונים טיסנים. בחופשים נהגתי לנסוע לאתרי טבע ברזילאים.

בחירת מקצוע

בברזיל הייתי פטור מהצבא בגלל מום מלידה שיש לי ביד. לקראת הלימודים באוניברסיטה החלטתי לעשות קריירה הקשורה למטוסים ולחלל. רק במקום אחד בברזיל ניתן ללמוד את הנושא הזה, ומאוד קשה להתקבל ללימודים האלה. אבל אני הייתי תלמיד מצטיין והתכוננתי היטב. שמחתי לגלות שהתקבלתי, אבל לא בסוף לא נתנו לי ללמוד בפקולטה מכיוון שזה היה מכון של חיל האוויר הברזילאי שבו כל הסטודנטים חייבים לעשות אימון צבאי, ואני נדחיתי בבדיקה הרפואית. הייתי עצוב, באותם הימים, אך לא עצרתי, אלא התחלתי ללמוד הנדסת מכונות כדי שדרכה אנסה לגשת לאווירונאוטיקה.

אז פגשתי את שגריר ישראל בסאו פאולו ששמע את הסיפור שלי. הוא אמר לי שבארץ יש לימודים באיכות גבוהה מאוד. לכן הגעתי לארץ למשך חודשיים כדי להתעניין באפשרות ללמוד בטכניון. אמנם המשפחה מסורתית ואוהדת את ישראל אבל לא היינו ציונים במובן של השאיפה לעלות לארץ. אבל כשהייתי פה במשך חודשיים, מאוד אהבתי את כל מה שראיתי. כך החלטתי להירשם ללימודים במקצוע אליו חשקתי, הנדסת אווירונאוטיקה וחלל, ובמקום בו אליו נמשכתי – ארץ ישראל.

לסיכום: הכול לטובה!!! בזה שחסמו את התפתחותי המקצועית בברזיל, בזה הובילו אותי לעלות לארץ!

סבא היה שותף למשימת "בראשית" לירח

תמונה 2

לימודים גבוהים/עבודה

אחר התיכון למדתי שני תארים בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון שבחיפה, במשך שש שנים. לדעתי הלימודים חשובים כי הם עשויים לקדם אותנו לעבודה מעניינת ולפרנסה טובה.

בהתחלה עבדתי בתור אסיסטנט בטכניון ואז התקבלתי לעבודה במפעל. לא היה לי קל בעבודה כי זו עבודה מאוד מורכבת ואתגרית. אבל אני אוהב את עבודתי כי אני שמח להשתתף בפרויקטים חשובים ולאומיים, וזוכה להרבה כבוד ועידוד ממנהלים ומעמיתים.

בין השנים 2005-2017 עבדתי גם בהוראה, ברשת אורט. התפקיד שלי היה מורה אורח. לימדתי תעופה וחלל לתלמידי תיכון.

כיום התחביב העיקרי שלי הוא שירת מקהלה, ואני חבר מקהלת חזנים "זימרתיה". יש לי תחביבים נוספים, ביניהם לימוד שפות.

אשתי

הכרתי את אשתי היקרה שרית (סנדרה) באוניברסיטה בברזיל, בשנת 1977. התחתנו כשהייתי בן 22. גרנו בתחילה בטכניון עד שנת 1986. מאז אנחנו גרים בעופרה. נולדו לנו שישה ילדים: ידידיה, מלאכי, חמדת, יחיאל, זימרת ואלירן. אורי, הכותב עבודה זו, הוא בנו של ידידיה. יש לנו שבעה נכדים חמודים, כן ירבו, שגרים בעפרה ובחריש. את הילדים והנכדים אנחנו פוגשים לעיתים קרובות, בדרך כלל אצלנו בבית.

במשפחתנו יש מנהג מבית הכנסת על פיו גדלנו, שבו אומרים את הקידוש של ערב שבת בעמידה. משתתפים בו כל המסובים סביב השולחן. אנחנו שומרים על מנהג זה כי זה מאוד יפה.

לגבי החגים, אני אוהב במיוחד את חג השבועות, כי בו קוראים את מגילת רות, האהובה עלי. בחג הפסח אני נוהג לשיר "אחד מי יודע "באיטלקית, כפי שמשפחת אבי ז"ל, שבאה מאיטליה, הייתה שרה.

עלייה

עליתי לארץ לבד כשהייתי בן 19 במסגרת תכנית לימודים. הגעתי במטוס בואינג 720 של אל על. כשהגעתי לארץ הרגשתי כאילו נולדתי מחדש, הייתי שמח ומאותגר. את האולפן עשיתי באוניברסיטת באר שבע. שם שהיתי במשך ארבעה חודשים, ומשם עברתי לטכניון שבחיפה. אני שמח מזה שעליתי לארץ מפני שזאת ארץ הקודש הזוכה בדורנו לברכת ה' בכל.

המלחמה שזכורה לי במיוחד היא האינתיפאדה השנייה. באותה תקופה בארץ היה קשה מאוד, כי לצערנו נהרגו חברים יקרים בפיגועים שהיו בכבישים ובירושלים. קיוויתי מאד שהמצב ישתפר, ואכן זכינו לימים הרבה יותר טובים, בחסדי ה'.

חזרה בתשובה

שנה אחרי שבאתי לארץ באה לכאן גם החברה שלי סנדרה (שרית). ביחד התארחנו אצל משפחות דתיות ואציליות בשבתות ובימים טובים, ונמשכנו ללימוד תורה ולקיום מצוות. הכול מתוך מודעות לזכות הגדולה לעשות זאת בארץ ישראל.

 

הזוית האישית

סבא נתנאל: הריאיון עם הנכד שלי תרם לי באופן שחיזק את הקשר שלי איתו.

הנכד אורי: הריאיון עם סבי היה מעניין, למדתי עליו הרבה: כל הלימודים שלו, על גורם העלייה שלו לארץ. למדתי על האבא והאימא שלו.

ביקרנו אצל החללית בראשית לפני השיגור, מימין לשמאל: אחותי עדי, סבתא רבא איטה, סבא, אני וסבתא שרית

תמונה 3

 

מילון

אווירונאוטיקה
אווירונאוטיקה הוא המדע העוסק בהיבטים המתמטיים והמכניים של טיסה, ובפרט בכלי טיס כגון מטוסים, מסוקים ומערכות מוטסות כגון רקטות, טילים ולוויינים. הנדסת אווירונאוטיקה עוסקת בפיתוח יעיל ושיטתי של אותם כלים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כי עם מזוודתי עברתי את האטלנטי הזה“

”נמשכנו ללימוד תורה ולקיום מצוות מתוך מודעות של הזכות הגדולה לעשות זאת בארץ ישראל“

הקשר הרב דורי