כיצד הפכתי ציונית
בבית ספרי בקזבלנקה המורים מפלסטין סיפרו על ארץ-ישראל
קורותיי
אני, ז'ורז'ט, נולדתי למשפחת אוחיון בשנת 1941 בקזבלנקה שבמרוקו.
מִציוֹנות לארץ-ישראל
כשהייתי בת 11, הייתי הולכת לקורל של שירה (מקהלה) בבית-הספר.
לשם היו באים מורים מפלסטין (הכינוי של ישראל לפני הקמת המדינה) , והיו מספרים על ארץ-ישראל.
ככה הפכתי ציונית.
כשנורא רציתי לעלות לארץ-ישראל, זייפתי את חתימת אבי, וככה עליתי בעליית-הנוער דרך צרפת וספרד.
כמו-כן, עזרתי להעביר פספורטים (דרכונים) למשפחות שרצו לעלות לארץ ישראל ולספרד.
העלייה לארץ וקשיי ההתאקלמות
בשנת 1956 עליתי לארץ-ישראל באוניה "השלום".
בארץ-היה לי קשה בלי הוריי, וכל הזמן בכיתי.
הילדים בכיתה קיבלו אותי בקבלת-פנים לא טובה, וצחקו בגלל המבטא הצרפתי שלי .
המשפחה שהקמתי
שלחו אותי לקיבוץ. כשדודות שלי שמעו זאת, הן באו, לקחו אותי אליהן הביתה (לירושלים), וחיתנו אותי עם בעלי שהיה מבוגר ממני ב- 25 שנים.
מנישואים אלה נולדו לי 3 בנות מוצלחות.
סיפורה של ז'ורז'ט שוקרון תועד על ידי הנכדה טל כהן במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בבי"ס "רמת מוריה" בירושלים , בשנת הלימודים תשע"ג (2012-3)/
עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות
מילון
ז'אנס ( בצרפתית)צעירות
ציטוטים
”עזרתי להעביר פספורטים למשפחות שרצו לעלות לארץ ישראל ולספרד“”ואהבת לרעך כמוך“
