מאגר סיפורי מורשת

אני, יורם, סבא של איתי נאומן, נולדתי בחיפה בשנת 1943, לפני הקמת המדינה. (פלסטינה). למדתי 12 שנים בבית הספר הריאלי בחיפה. גרתי בכרמל בבית מנחושת שהובא מגרמניה. לאחר שרות צבאי למדתי משפטים בירושלים ואני עורך דין מאז 1968 ועד היום. עיקר עיסוקי כעורך דין טיפול בענייני צוואות וירושות, מקרקעין, תרגומים נוטריוניים מעברית לאנגלית ולהפך.

משפחתי הגיעה לארץ ישראל מגרמניה בשנת 1933, בעקבות אימי סוזי המבורגר שהשתתפה מטעם הנוער הציוני בגרמניה במכביה הראשונה שנערכה בתל-אביב בשנת 1932. היא היתה אצנית. לאחר השתתפותה במכביה (שהיא מפגש ספורט של כל העם היהודי בעולם כדוגמת האולימפיאדה) היא החליטה כי על משפחתי לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ ישראל. כך קרה בשנת 1933 כאשר כל משפחתנו עלתה ארצה. בזכותה ניצלה המשפחה מציפורני הנאצים שהשמידו את אלה שנשארו בגרמניה.

אימי נשאה בשנת 1933 לאבי סמי. כל בני המשפחה גרו ביחד בדירה צנועה. לרבות הימים, הקים אחיה של אימי, ארנסט המבורגר את חברת הביטוח ששמה היום,"הראל"והחברה כיום בבעלות בני הדודים שלי גדעון, יאיר ונורית. יאיר מכהן היום גם כנשיא מכבי עולמי. בשנת 1990 אימי השתתפה במצעד "בוגרי המכביה הראשונה" אז קרס גשר המכביה.

אחי, גדי ז"ל, היה ממקימי "אלביט מערכות", חברה בה עבד למעלה משלושים שנה ובה עובד היום בני רון (אבא של איתי,שהוא מנהל פרויקט קסדת הטייס).

הורי הביאו ארצה רבים ממטלטליהם שנמצאים בביתי עד היום. בשנת 1933 ניתן היה עדין להוציא רכוש מגרמניה דבר שלא היה ניתן לעשות יותר לאחר שהיטלר עלה לשלטון. בין המטלטלים שאימי הביאה ארצה היו גם מגלשי הסקי שלה שחשבה שיש בפלסטינה שלג שמאפשר גלישה. מגלשיים אלו נמצאים בביתי עד היום. פעם אחת, כשהיה השלג הגדול בשנת 1950 וכל התחבורה שבתה באותו יום, אבי גלש במגלשיים אלה, ממרומי הכרמל לעיר התחתית, אל מקום עבודתו בבנק "לאומי". דרך אגב, אבי לא למד באוניברסיטה אך היה ממנהלי בנק "לאומי". אז, כשהתחיל לעבוד בבנק לא נדרשו לא תעודת בגרות ולא תארים אוניברסיטאיים, אלא רק כשרון שהיה ליהודים שהגיעו ארצה "בעליה החמישית" מגרמניה .(הם הניחו יסוד לענף הבנקאות, הביטוח, המוסיקה וכדומה).

 מגלשי הסקי של סבתא רבתא של איתי

יתכן ונשאר לי (גם בגיל 74) מהספורטיביות של אימי: אני רוכב על אופני הרים וגולש עשרות שנים בסקי עם ילדי והשנה גם עם נכדיי וביניהם גם איתי ואחיותיו רותם, נגה ונועה בתה של בתי שירי. זה כייף גדול לצאת לסקי עם שלושת ילדי וחלק מנכדי. בתמונה, חופשת סקי בצרפת חורף 2017. איתי, נכדי בחליפה אדומה ואני רביעי משמאל.

בבית הוריי גרה גם סבתי שלא דיברה עברית ולכן דיברתי עימה ועם הורי גרמנית, שפה אותה אני דובר היטב עד היום. כשהייתי בגיל 6-7 התביישתי לדבר עם הורי גרמנית, אך היום אני מברך על כך.

יש לי שלושה ילדים: רון, אבא של איתי, בן 42 נשוי לקרן ולהם 4 ילדים: רותם, נוגה, איתי ומיקה. רון עובד באלביט. הוא מנהל פרוייקט קסדת המטוסים. קרן עורכת דין בקרנית. בני גיל, עורך דין בבנק טפחות, בתי שירי עובדת בחברת חשמל במחלקת כוח אדם ובעלה עידן עובד הייטק, להם שני ילדים: נועה ויונתן.

אשתי מרים נאומן ז"ל נפטרה בשנת 2013 לאחר שחלתה במחלת ניוון שרירים. היא היתה מורה למתמטיקה וריכזה לימודים אלה בבית ספר "חוגים" בחיפה. היא ניסתה בסיוע "המרכז לטכנולוגיה חינוכית" להקנות למורי ישראל את האפשרות ללמד מתמטיקה באמצעות המחשב. הניסיון לא צלח בגלל השמרנות של המורים שסרבו לקבל גישה אחרת ללימוד מתמטיקה. על נושא זה נערך דיון בהשתתפות מורים למתמטיקה שנקרא "מתמטיקה החלום ושיברו".

משרדי נמצא כבר כמעט 50 שנה במרכז הכרמל וזה מעיד על השמרנות של "הייקים" שאינם אוהבים שינויים…

הזוית האישית

יורם נאומן: אינני מתכוון לצאת לפנסיה כל עוד יש לי דיו במדפסת שלי וזה היתרון למי שמחזיק מקצוע חופשי ועצמאי.