מאגר סיפורי מורשת

שמי אוה דיאמנט, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי גליה פיטל. זוהי זכות להשתתף בתכנית ולשתף את נכדתי האהובה בחוויותי ובסיפור חיי. עוד לפני שהייתי בתכנית הזאת חלקתי עם גליה לא פעם בהרבה סיפורים הכי משמעותיים שלי בחיי.

הפעם בחרתי לספר על האהבה הראשונה שלי שהייתה גם האחרונה. מהרגע הראשון ידעתי והרגשתי שרק אותו אני רוצה. שמו היה פיליפ. פגשתי אותו לראשונה בגן הילדים ברוסיה אבל עזבתי את הגן לאחר כמה ימים כי לא הצלחתי להתאקלם. כשעליתי לכיתה א' ראיתי אותו שוב. המשכנו יחד עד כיתה ה', ובכיתה ו' עברתי לבית ספר אחר, אבל זה לא מנע את הפגישות היומיומיות שלו אצלנו בבית. היינו גרים בשכנות אחד ליד השני. היינו מעבירים את הזמן הפנוי יחד עם אחי הקטן במשחקים. כל הילדים שראו אותנו ברחוב יחד,  צעקו אחרינו "חתן וכלה". בגיל מסוים דרכינו נפרדו וכל אחד הלך למסלול שלו. הלכתי ללמוד באוניברסיטה בעיר שלנו והוא נסע לעיר מרוחקת ללמוד שם. לא התכתבנו כל התקופה הזאת. בזמן הזה נפגשתי עם כל מיני בנים אחרים וכל אחד השוותי אליו, היה ברור לי שהוא מעבר לכל בחור שהכרתי. בכל התקופה של החיזור שלו הוא קנה לי המון מתנות יפות, עשה לי הפתעות נעימות ומאוד פינק אותי. נפגשנו אחרי תקופה ארוכה והוא אמר לי שהוא מאוד התגעגע אלי ושהוא הבין שהוא רוצה רק אותי.

ביום חתונתנו

כבר בגיל 19 החלטנו שאנחנו נתחתן. שיתפתי את הוריי בכוונתנו. הוריי לא אהבו את זה בטענה שאני צעירה מדי ועוד לא סיימתי את לימודיי ולא צריך למהר. הוא לא קיבל את זה בהבנה, ונורא כאב לו. בגיל 21 ביום הולדתי הביא לי טבעת יפה. כשהראיתי להוריי את הטבעת ראיתי על הבעות פניהם שמשהו לא בסדר והם לקחו אותי לחדרי וסגרו את הדלת והסבירו לי את הבעיה. הוריי היו ציונים ואבי הסביר לי שלקבל טבעת מחבר זאת התחייבות ולא בטוח שאצליח לעמוד בזה, כי סוף סוף הם קיבלו את אישורי היציאה המיוחלים לישראל, אישורים שהם חיכו להם עשרות שנים, והוא אמר שהם נוסעים בכל מקרה. ההורים שאלו אותי אם אני מוכנה לוותר עליו ולהצטרף אליהם לנסיעה לישראל או להישאר פה איתו. פרצתי בבכי בהישמע כל זה וברגע שהוא הגיע מיד הוצאתי בפני את הרגשות שהיו לי. הוא כעס שלא סיפרו שכבר קיבלנו את אישורי הנסיעה. אחרי כמה דקות הוא אמר שאתלבש כי קר בחוץ ויורד שלג, אבל אחרי כל זה אנחנו צריכים להתאוורר.

תוך כדי הטיול הודיע לי פתאום שנפלה החלטה:"את תיסעי כדי לא לפגוע בהורייך ותחכי לי עוד חצי שנה. אם עד אז לא יאשרו לנו לצאת מהמדינה את רשאית לעשות מה שאת רוצה". בתאריך 19.2.1969 עליתי ארצה עם הוריי ואחי, נשלחנו ללמוד את שפת העברית באולפן בנצרת עלית.

באמצע חודש אוגוסט באותה שנה הגיע פקיד מהמשרד של האולפן לתוך הכיתה וקרא לי החוצה. הוא  הודיע לי שמחכה לי שיחה מחוץ לארץ. במשרד הוא העביר לי את השפופרת וכשאמרתי "הלו" שמעתי את הקול של אהובי. הוא סיפר לי שהם קיבלו את האישור ועולים ארצה, שאל אותי אם לקנות שם טבעות נישואין בשבילנו, עניתי שיעזוב את הכל ויגיע בהקדם. בתאריך 9.9.1969 הוא הגיע ארצה ובתאריך 2.3.1970 התגשם חלומנו והתחתנו. נולדו לנו שתי בנות:  טלי הגדולה ואריאלה הקטנה. יש לנו שישה נכדים, ארבע בנים ושתי בנות. גליה היא הבת של אריאלה והנכדה הרביעית.

סבתא אוה וסבא פיליפ עם הנכדים

אני במקצועי רוקחת, מלאתי תפקיד של מנהלת רכש ארצית של כל התרופות בקופת חולים לאומית. סבא של גליה עבד כטכנאי בחברת החשמל. יצאנו לפנסיה לאחר 42 שנים של עבודה. תמיד היה לנו חלק בעזרה בגידול הנכדים, עד עצם היום הזה.

סיפור אהבה שממשיך עד היום

הזוית האישית

סבתא אוה: נהניתי מאוד להיות חלק בתכנית זו. ההשתתפות בתכנית הזו הייתה חוויה אישית בשבילי, הקשר עם גליה התהדק עוד יותר, זה היה זמן נטו עם נכדתי האהובה.

הנכדה גליה: למדתי עוד על חיי סבתי וסבי, נהניתי לשמוע את הסיפורים של סבתא ולהיות בחברתה.