מאגר סיפורי מורשת

שמי שירית הולדמן, בית ספרי  "שלום עליכם" בבצת הצטרף השנה לתכנית הקשר הרב דורי.

בצת

בֶּצֶת הוא מושב בצפון ישראל, באזור הגליל המערבי, סמוך לשלומי ולנהריה. הוא מהווה חלק ממועצה אזורית מטה אשר ומשתייך לתנועת המושבים. המושב הוקם ביום ה' טבת תשי"ט, 6 ינואר שנת 1949, על ידי הסוכנות היהודית וקרן היסוד ותושביו הראשונים היו עולים שהגיעו בגלי העלייה של שנות ה- 50ממדינות הבלקן, בייחוד מיוגוסלביה ורומניה.

בשנת 1951 בחרו המייסדים לעבור לאתר קבע הסמוך לנקודת היישוב המקורי. תחילה נקרא היישוב "כפר זיתים", לציון העץ הנפוץ מאוד באזור. מאוחר יותר הוחלף השם ל"בצת", כשמו של היישוב היהודי הקדום המזוהה עם הכפר אל־באצה ששכן במקום.

"גן המייסדים" – נחנך במושב במלאת 60 שנה להיווסדו (ויקיפדיה)

במסגרת מפגשי התכנית, אחד מהמפגשים היה בנושא "סיפורו של חפץ".  חברי הכתה בקשו מהסבים והסבתות לספר להם על חפץ מיוחד מהעבר שלהם מהילדות שלהם.

סבתא שלי גרה באמריקה ביוסטון שבטקסס, בתחילה די נעצבתי על כך שלא אוכל להשתתף  ולשמוע את סיפורה של סבתי על חפץ החשוב לה ויקר לליבה. צערי התפוגג כאשר סבתא הגיעה לביקור בארץ. כאשר היא הגיעה לארץ ביקשתי ממנה לספר לי על חפץ מיוחד מהעבר שלה והיא סיפרה לי על כוס קידוש. היא סיפרה לי שהיא קיבלה את כוס  הקידוש הזו, כאשר הייתה בת 29. סבתא בתיה סיפרה לי שאבא שלה, סבא רבא שלי, היה משתמש בכוס קידוש זו בכל יום בשישי ובחגים.

הזוית האישית

סבתא בתיה: אני זוכרת שכאשר הייתי ילדה קטנה סבא שלי היה משתמש בכוס הקידוש הזאת באופן קבוע לקידוש ליל שישי וחגים. קיבלתי את הכוס  מתנה בשנת 1966.

שירית: חווייה מהנה כי נהניתי להיות עם סבתא בתיה.