מאגר סיפורי מורשת

תיעוד: רון גרינברג, סטודנט חונך בעל"ה

נולדתי בעיר שירז שבאירן לפני 68 שנים למשפחה ברוכת ילדים: 5 אחים ו- 4 אחיות. המשפחה הייתה דלת  אמצעים. אבא עבד כשליח של סוכן מכירות בתחום היין במשכורת שבקושי פרנסה את המשפחה. אמי הייתה עקרת בית.

 

האירנים האדוקים שנאו אותנו. הם קראו לנו "יהודים טמאים ומלוכלכים", אבל עם האוכלוסייה הלא-דתית הסתדרנו. המשפחה שאפה להגיע לישראל עוד בשנת 1950, אבל אז העדיפו להעלות את יהודי מרוקו, שמצבם היה גרוע יותר. 

עלייה וקליטה 

חלום העלייה התממש בשנת 1956 כשהייתי בן 9 שנים. הדלות והרקע היהודי היו הסיבות לעלייה. התיישבנו באשקלון בעקבות דודה שעלתה קודם לכן לארץ. התגוררנו באשקלון בצריף עץ עם גג מפח. עד היום אני זוכר את מספר הצריף – צריף מספר 273. הצריף היה חדר אחד גדול ללא מטבח, ושרותים מחוצה לו. מים היינו מחממים בפרימוס. סבלנו מפשפשים. הגשם שירד הרעיש, העיר מהשינה, והפריע לשמוע איש את דברי רעהו. נכנסתי ללמוד בביה"ס יסודי ממלכתי באשקלון. כבר אז בלטתי ביכולת הקריאה הרהוטה בעברית. הייתי תלמיד טוב בביה"ס שהיה ברמה נמוכה והוגדרתי כטעון טיפוח.

ילד בן תשע,

עשו לו עלייה.

מארץ ההולדת,

לארץ המולדת.

ממדינת השאח,

למדינת בן גוריון.

ילדות מתפצלת,

דלות משותפת. 

בנחות צפור הפלדה,

מה עשה הילד הנ"ל?

עבר בין הכסאות 

וכיבה את האורות. 

ילד בן תשע

עשו לו עלייה,

וירידה לשוחה

מאימת המלחמה. 

 

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956, ערב מבצע-קדש. הילד שכיבה את האורות במושבי המטוס הרגיש בתת המודע  שלו בסיומה של תקופה. 

לימודים גבוהים 

בשנים 1964 – 1968 למדתי במכינה פדגוגית (כתות י"א, י"ב), אח"כ שנתיים בסמינר למורים בירושלים ששכן ברחוב הלל. באותן השנים היה חוסר של מורים בארץ. המדינה עודדה את לימוד המקצוע באמצעות לימודים ללא תשלום. קבלתי אפילו דמי כיס. התגוררתי בפנימייה בקריית-משה, גם כן בחינם.

 

 "היה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" (אבות , פרק ד, משנה ט)

יושב בכתה ומשרבט פרצופים

לא מתעניין בשיעורים השוטפים

החייכנים בקו פה קעור

הפרצופים העצובים בקו קמור

מביט תכופות במרוץ המחוגים

התלמידים האחרים לסכם הוגים

המום, מתוסכל וכבויות הפנים

תחושות קשות מאוד מפנים

זיכרונותיו כעולה חדש רחוקים

מכתה ג' נעימים ומחזקים

מספר אחד בקריאה רהוטה

"תנך בתמונות" פרס הכתה

עד כתה ח' ראש לשועלים

אך סומן בתגים שליליים

זוכה לסטיגמה ט.ט. טעון טיפוח

אך בפועל נ.ט. = נעדר טיפוח

פערים גדולים כשלתיכון מגיע

בזנב האריות לא נוגע

למכינה פדגוגית לניסיון עובר

לסמינר למורים בירושלים חובר

בכתות י"א, י"ב זוכה במחנכת תומכת:

לצעיר פוטנציאל להצליח במערכת

מוסמך להוראה בישראל בהצלחה

מורה ולומד באוניברסיטה הפתוחה

האוטודידקט גורף תואר ראשון ב.א.

באוניברסיטה עברית, ותואר שני מ.א.

מסיים בתעודה מאוד טובה

סליחה ומחילה מחוסר הענווה

רוצה לנחול עוד הצלחה

לתואר השלישי נבלם במחלה

הגיע ונעצר ברעמת האריות

לא היה ראש לאריות…

 

בשנים 1969 – 1972 שירתתי  בחיל התותחנים באוגדה  ברפידים שבסיני, בתפקיד עוזר קצין אספקה. הגעתי לדרגת סמ"ר וזכיתי להיות חייל מצטיין.

עבודה

במשך השנים לימדתי בביה"ס יסודי, חטיבת ביניים דתית, ואח"כ כמנחה באוניברסיטה הפתוחה. תוך כדי  העבודה השלמתי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בתחום החינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. שאפתי  להמשיך וללמוד גם לתואר שלישי, אך מחלתי מנעה זאת ממני.

 

אהבתי את העבודה שלי. פעם המפקח של מחוז הדרום הציע לי את התפקיד של מנהל ביה"ס היסודי.  אני סירבתי מכיוון שהעדפתי להישאר בתחום ההוראה. במשך השנים לימדתי מאות תלמידים. מדי פעם אני פוגש אחדים מהם, ששמחים לראות אותי. אם הייתי בריא הייתי ממשיך לעבוד עד היום.

 

המחלה

בשנת 1997, כשהייתי בן 50 התגלה במוחי גידול, שגרם לי לעיוורון חלקי, חירשות חלקית ולצרידות בקול. יצאתי לפנסיה מוקדמת והוכרתי כנכה לצמיתות בביטוח הלאומי. 

 

כתב: רחמים חזקיה 

מוטו: זו תורה – וזו שכרה

מוטו: צדיקים מתמרקים בייסוריהם – מעוונות

  

אינני אדון יותר לדמעותי,

השוטפות את לחיי.

העצב פרץ הסכר,

גברים בוכים בלילה,

אכן באה העלטה.

אין אור שישבור את התוגה

לא זכיתי להקים משפחה. אני מתגורר בדירה משלי עם מטפלת זרה צמודה. אני עובד במחשב, מקליד ומדפיס שירים שאני כותב. עד היום כבר כתבתי למעלה ממאה שירים בנושאים מגוונים. אני משתדל להעסיק את עצמי ולא להשתעמם. אני מקבל מהספרייה לעיוורים סרטים מוקלטים בנושאים כגון יהדות. בקרוב אצטרך לעבור צינתור במפרצת המוח.

 

תשע"ה 2015