מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים יקרים,

שמי רצון נתנאל, סבו של בר אבני, אביה של אמו שרית. בבואי להחליט על הנושא אותו אכתוב התלבטתי רבות. בתחילה חשבתי לתאר את המעבר בשנת 1969 משכונת הפרברים, מנשייה, אל מרכז העיר באזור הרחובות אלנבי ובן יהודה, ואגב כך לספר על התמורות שחלו בי כנער וההשפעה התרבותית והחברתית שחוויתי באותה תקופה. מנשייה הייתה שכונת חול ענקית בצפונה של יפו, ששכנה ממערב לשכונת נווה צדק של היום, אשר על חורבותיה הקימו את הגבעה הנקראת דולפינריום ועל גבי הקרקע שהתפנתה מבתיה בנו בתי עסקים, לרבות בית הטקסטיל, בניין חברות הביטוח ובתי מלון אחדים שהמפואר בהם הנו מלון דיוויד אינטר קונטיננטל. המעבר מהיותי "ילד שכונות" במנשייה לאזור מרכז העיר, המפותח והתוסס יחסית לשכונה ממנה באתי, הביא לשינויים משמעותיים בהשתלבותי בחברה התל-אביבית.

בהמשך, לאחר מספר לא רב של שנים, התגייסתי לצבא בשנת 1972. מנקודת מבטי כיום, גם חוויותיי משירותי הצבאי בתקופת מלחמת יום-כיפור כחייל סדיר באזור התעלה בסיני הנו נושא חשוב לכתוב עליו. ואולם, אף-על-פי-כן בחרתי להתמקד בנושא מקצוע / עיסוק ובתוך כך, בכוונתי לספר על עבודתי כבעלים של סוכנות הדואר בשדרות בן ציון 31 בתל אביב בין השנים 1984 – 1999, ולשזור בסיפורי את תפיסתי בנוגע לנושא האהבה.

את שירותי הצבאי סיימתי לאחר ארבע שנים מיום גיוסי לצה"ל, זאת מכיוון שהוספתי לשרות שנת קבע נוספת.

עם צאתי לאזרחות מצאתי את עצמי עובד באחד מסניפי הדואר של משרד התקשורת ברחוב יהודה הלוי 74 בתל אביב (משרד התקשורת היה המשרד הממשלתי אליו השתייכו סוכניות וסניפי הדואר באותה תקופה). אהבתי את התפקיד כנותן שירות לקהל והתקדמתי יפה במקום עבודתי, אך ה"עבודה בשירות המדינה" הציקה לי במעט כי שאפתי לעסוק באופן עצמאי. כתושב העיר תל אביב מגיל שנתיים ואילך (כלומר, כתל אביבי למעלה מעשרים שנה דאז ולמעלה משישים שנה כיום, בכותבי שורות אלו), שוטטתי בעיר רבות ברגל, ברכב ועל אופניים. במהלך שיטוטיי באותם הימים צדה עייני את החנות במעלה רחוב שדרות בן ציון בואכה הבימה, שעליה התנוסס שלט קטן ממדים צבוע כחול בו נרשם "סוכנות דואר" (באותה תקופה שלטי החוצות של הדואר היו צבועים כחול ורק כעבור שנים התחלפו שלטי הדואר מכחול לאדום).

מכיוון שהתנסתי כבר בעבודה כפקיד דואר בסניף בו עבדתי, כל פעם שראיתי את השלט הכחול חשבתי לעצמי שהייתי שמח לוּ הייתה החנות הזו שלי ויכול הייתי לנהל אותה כסוכן דואר עצמאי. והנה, למרבה המזל, לאחר מספר שנים הובאה לפני ההצעה לרכוש את סוכנות הדואר. מיד רכשתי את החנות שהוצעה למכירה בדמי מפתח, שילמתי עבור הזכות להיות סוכן דואר ובתאריך 1.1.1984 התחלתי בעיסוקי כסוכן דואר עצמאי בשדרות בן-ציון 31 תל אביב.

בתחילת הדרך העבודה לא הייתה קלה, המלאכה הייתה מרובה וההכנסה הייתה מועטה. אך אט אט, לאור ההתמדה, השקידה והחריצות שלי ובזכות העזרה של הפקידות שהיו לצדי, הצלחתי לקדם את סוכנות הדואר ולרכוש מספר לקוחות רב שהגיעו אלי מכל קצוות העיר. במשך הזמן המלאכה נשארה מרובה אך התמורה לה זכיתי – הן בדעת הקהל הן בהכנסותיי – הייתה מספקת, דבר שאִפשר לי להמשיך לשמש שם כסוכן דואר במשך חמש-עשרה השנים הבאות.

עיקר עבודתי בסוכנות התמקדה בשירות לקהל. עד מהרה שמתי לי למטרה שהקהל שפוקד את החנות יזכה לשירות מהיר, הוגן ומדויק ולשם כך גייסתי אחדות מתכונותיי, כגון: ריכוז, זריזות ודייקנות, לטובת מתן שירות מיטבי לקהל. במשך הזמן גיליתי שתכונות מרכזיות נוספות שבי באות לידי ביטוי בעבודתי, כגון: סבלנות, סובלנות, הקשבה, התייחסות מיוחדת למבוגר/ת, שמירה על זכויות העומדים בתור, התבוננות מעמיקה וראיה מרחבית. חשתי שאני אכן מקיים נאמנה את תפקידי כנותן שירות ומעבר לכך, שאני מצליח להעמיד גם את עצמי ואת דרך החיים האופיינית לי לטובת התפקיד. לדרך החיים הזו אני קורא אהבה לכל.

לאורך תקופת היותי סוכן דואר, לא אחת שִבחו את התפקוד והיעילות שלי ושל עובדיי במאמרים בעיתונים ארציים ועירוניים. כמו כן, זכינו להערכה רבה והוענקו לנו גביעים על התנהגותנו מטעם רשות הדואר. כאן מן הראוי לציין, שעם השנים רשות הדואר הפכה לגוף האחראי על סוכנויות וסניפי הדואר (במקום משרד התקשורת) וכחלק משינוי זה הפך צבעם של שלטי החוצות מכחול לאדום, כאמור לעיל.

לסיום, אם באהבה עסקינן, אספר עוד במסגרת זו שבפגישותיי עם בר, נכדי, לא אחת אני שומע אותו אומר לי "סבא אני אוהב אותך! ". במעמד סיפור זה אבקש גם לומר לך, בר, שלאהוב את סבא זה חשוב מאוד, אך

הזוית האישית

בר: לי כיף מאוד בפרויקט הזה ובמיוחד עם סבא שלי 🙂

נתנאל: חווית שיתוף הפעולה עם הנכד שלי מרגשת ומהנה במיוחד וכיף גדול 🙂