מאגר סיפורי מורשת

אליאס יחזקאל

שם האב: משה

שם האם: חנה לבית גזל

נשוי לאוולין

שורשים

המשפחה שלי- 

נולדתי בעיר בגדד בשכונה מעורבת של יהודים ומוסלמים.

אני הבן התשיעי מתוך עשרה ילדים. גדלנו בבית מסורתי-דתי, מבוסס למדי ואוהב עד מאוד.

אבי היה נגן עוּד בתזמורת. הוא וחבריו נדדו בין המשפחות היהודיות בעיר והנעימו מנגינות להנאת הקרואים באירועים שונים. הוא היה אדם מוכשר וחרוץ.

בהיותו נער בן 14 יצא לחפש בהודו אחר אחד מאחיו שהשתקע שם, ואכן הצליח למצוא אותו לאחר מסע ארוך ומייגע. אבי נהג לספר לי סיפורים רבים, לרבות סיפורי התנ"ך. למדתי ממנו רבות והערצתי את אומץ לבו.

אִמי נולדה בהודו, היא הייתה חסרת השכלה פורמאלית מפני שבימים ההם לא היה מקובל לשלוח בנות ללמוד בבית ספר. כשבגרה ונישאה לאבי, הפך גידול הילדים והטיפול בבית ובבעלה לעיסוקה העיקרי ובזמנה הפנוי נהגה לתפור ולרקום.

כאשר אחי הגדולים למדו צרפתית בבית הספר "אליאנס" ותרגלו ביניהם את השפה, התגלתה אמי כבעלת כישרון לשפות, היא השתלבה די מהר בשיחותיהם של אחי ודיברה צרפתית.

את סבי מצד אבי לא הכרתי, שמעתי על אודותיו סיפורים מבני המשפחה, אמרו עליו שהיה אציל נפש ועסק בסחר תמרים. בעקבות עיסוקו נעדר לעיתים קרובות מביתו והיעדרויותיו ארכו בדרך כלל כחצי שנה.

על סבתי, סיפרו שהייתה טובת לב והעניקה חום ואהבה לילדיה ולבני משפחתה. גם את סבי מצד אמי לא הכרתי, הוא היה אדם אמיד ועסק בסחר בזהב ובאבני חן, מעבר למסחר היה לו ידע רב בנושא, סופר לי שאנשים נהגו לבוא אליו כדי שיעריך את שוויה של אבן לפני קנייה או מכירה. שמעתי על אודותיו סיפורים מאחי ואחיותי הגדולים שזכו להכירו.

יום אחד באו אליו מספר אנשים כדי שיבדוק שווי של אבן, אך בהמשך הִכו אותו ושדדו את רכושו. בעקבות המכות סבי נפצע קשה ולאחר מספר חודשים של סבל נפטר.

רק את סבתי מצד אמי הכרתי ואני זוכר אותה כאישה יפה שהתלבשה בבגדים נאים והייתה קשורה אלינו מאוד. היא נהגה לבקר אותנו לעיתים קרובות והייתה אורחת רצויה בביתנו. היינו משפחה מלוכדת, חונכנו על ערכי כבוד ועזרה לזולת בתוך המשפחה ומחוץ לה, כל בני המשפחה למדו ולכולם היו שאיפות להתפתח ולהתקדם.

אחי הבכור נעים ואחי השני, ראובן, למדו ב"אליאנס", במסגרת זו הם למדו צרפתית ואנגלית. הודות לשליטתם בשפות הם התקבלו לעבודה כמנהלי תחנת רכבת. שניהם הקימו משפחות.

שתי אחיותי הגדולות, נג'יה וטובה, עסקו במלאכות יד, בתפירה וברקמה. הן עבדו יחד והשלימו זו את זו. בהיותי ילד שימשתי עבורן שליח. הייתי רוכב על אופניי ברחובות העיר ומביא לבתי הלקוחות את ההזמנות, הלקוחות נהגו לפנק אותי בטיפ תמורת השליחות והעשירו את קופת החיסכון שלי.

אחותי הצעירה, אינה, למדה בבית-ספר יהודי שפעל מטעם הקהילה, ואילו אני למדתי ב"אליאנס",הייתי ילד סקרן ואהבתי לקרוא וללמוד.

זיכרונות ילדות-

כילד שגדל בשכונה מעורבת, היו לי חברים יהודים ומוסלמים. בהפסקות ולאחר הלימודים שיחקנו יחד בכדורגל עשוי מסמרטוטים ובשוטרים וגנבים.

את הארוחות לבני הבית בישלה אמי. בכל יום שחטו כבש מפני שלא היו מקררים לאחסון הבשר. אבי פרנס אותנו בכבוד ולא ידענו מחסור. בשעות הפנאי אהבנו ללכת לסינמה לצפות בסרטים ערבים ואמריקאים. מאחר שהשפה האנגלית הייתה שגורה בפינו הבנו את המתרחש על המרקע.

בימי הקיץ הלכנו לשחות בנהר החידקל ולשחק על גדותיו. פעם אחת נסחפתי בזרם הנהר, לרוע מזלי נתקלתי בשני מוסלמים שניסו להטביע אותי, אך הצלחתי לחמוק מהם וניצלתי. הייתה זו חוויה מפחידה שאיני יכול לשכוח עד היום.

הפרעות והשלכותיהן-

הזיכרון הקשה המלווה אותי מימי ילדותי, הוא זיכרון הפוגרום שנעשה ביהודי בגדד בתחילת חודש יוני בשנת 1941. בפרוץ הפרעות הצלחנו להימלט על נפשנו ומצאנו מחסה ומקלט בביתה של משפחה מוסלמית אשר הסכימה להגן עלינו.

במהלך הפרעות נרצחו כ- 180 יהודים, אלפים נפצעו ורכוש יהודי נבזז והועלה באש. לאחר יומיים של טבח ואימה הוטל עוצר על העיר ואט-אט שבו החיים למסלולם, אך כול זה היה למראית עין.

תחת רגלה הגסה של האנטישמיות חלו גזרות, הגבלות ואיסורים, יהודים רבים פוטרו ממקומות עבודה ממשלתיים, מעשי אלימות כלפי יהודים התרחשו לעיתים מזומנות, סף האמון של היהודים במוסלמים הדרדר ומתחת לפני השטח פעלה בחשאי המחתרת הציונית למען הברחת צעירים לארץ ישראל.

באופן אישי נתקלתי באנטישמיות בעת שנבחנתי בבחינות המעבר לבית ספר תיכון מוסלמי. קיבלתי איומיםמנער מוסלמי שהיה גדול ממני בשנים אחדות. תכלית האיום הייתה שם לא אתן לו להעתיק ממני במבחנים, הוא יהרוג אותי. במהלך המבחנים הוא ישב מאחורי והִכה אותי.

החלטתי לעשות מעשה וביקשתי לצאת לשירותים, בדרכי החוצה אמרתי לבוחן שהבריון מאיים עלי ומכה אותי כדי שאתן לו להעתיק את התשובות מדף הבחינה. במקום לנזוף בנער האלים, נראה הבוחן ירא אף יותר ממני ולהפתעתי הרבה, הורה לי לאפשר לו להעתיק ממני.

העלייה ארצה

המצב בעיראק-

לקראת העלייה לארץ היה המצב בעיראק בכי רע. בזמן מלחמת השחרור הגיעו לבגדד ולערים אחרות בעיראק פליטים ערבים שברחו מישראל. הם דאגו למרר ליהודים את החיים והפחד חזר לשרור בכל מקום.

על-פי החוק העיראקי נאסר על יהודים לצאת מעיראק, למרות זאת ולמרות העונשים החמורים הצפויים, הוסיפו יהודים רבים לערוק מעיראק בדרך בלתי לגאלית, בעיקר דרך פרס השכנה. לאחר הקמת המדינה נרקם בין ממשלת ישראל לממשלת עיראק הסכם להתרת יציאתם של יהודי עיראק לישראל.

מבצע העלייה החל בחודש אפריל של שנת 1950, באמצעות טיסות של חברת "ניר איסט" שטסו מעיראק לקפריסין. המבצע אורגן ובוצע על ידי ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט.

עקב העלייה ארצה, אני ואחותי הצעירה אינה, נאלצנו להפסיק ללמוד.

יפו.עלינו לארץ בשנת 1950 והכסף שהצליחו הוריי להבריח הספיק לקניית צריף מגורים ביפו. היה זה ביתנו הראשון במדינת ישראל. למדתי עברית בעזרתו של מורה ובאמצעות קריאה בספרים.

לימודים, עבודה וקריירה

שירות במשטרה ובצה"ל- בהגיע זמני להתגייס לצה"ל, לא קיבלתי צו גיוס. חבר טוב של משפחתי הציע לי להצטרף לשירת בתי הסוהר וכך עשיתי. הייתי סוהר ושימשתי כמ"כ בשני מחזורים של סוהרים.

בסופו של דבר גויסתי והמלחמה הראשונה בה נטלתי חלק הייתה מלחמת ששת הימים, בהיותי בן 37.

לימודים- לאחר המלחמה למדתי במשך שנתיים עבודה סוציאלית ואני בעל תואר ראשון מבית הספר לעבודה סוציאלית וסיעוד של עיריית תל-אביב.

הסיבה העיקרית שבעטיה בחרתי במקצוע זה הייתה, רצוני להבין את מניעיהם והתנהגותם של האסירים שנכלאו בבית הסוהר. האירוע המכונן שהשפיע על חיי, היה המפגש הראשון שלי עם אסירים. עד אז לא הכרתי את סוג האוכלוסייה הזה. במהלך המפגש הבנתי שאנשים אלה מתנהגים ומדברים כמוני וכמוך ונראים נורמטיביים לחלוטין, אך למרבה הצער, אין הקנקן מעיד על תוכו. אנשים אלה חצו גבולות ועברו על החוק, רצחו, פשעו, גנבו וכיוצא באלה מעשים שלא ייעשו בחברה מתוקנת.

בהמשך ללימודי שימשתי בתפקיד רכז אגף השיקום של הכלא.

גישה חדשנית בסיוע לאוכלוסיות חלשות- טיפלתי בנערים ובנערות במצוקה ונוסף על כך עבדתי עם המגזר הערבי ועזרתי לשלב את האוכלוסייה הערבית בחברה ובעבודה. ההישג הגדול ביותר שלי היה שינוי מבחני הקבלה לערבים.

כעובד סוציאלי עבדתי בקריית גת ולימים גם בפתח תקווה עם משפחות מדורדרות. מדי שבועיים-שלושה עבדתי במקום אחר. הגישה המנחה הייתה להציע עזרה למשפחות הבעייתיות ולצעירים במצבי מצוקה ולא להמתין עד לפנייתם אלינו.

בגישה זו הצלחנו לגרום לשינוי בקרב רבים מהמטופלים שהיו באחריותנו. מרבית הצעירים שטופלו על ידינו התגייסו לצה"ל ולקורסי מד"צים במכון וינגייט.

טיפלנו גם במכורים לסמים. כך פתחנו ביישוב קדימה בית למכורים שביקשו להיגמל ונזקקו לעזרה מקצועית בתהליך הגמילה.

פעילות באיגוד- בצד עבודתי בשטח הייתי פעיל באיגוד העובדים הסוציאליים ולאחר מכן התמניתי ליו"ר חטיבת הגמלאים של העובדים הסוציאליים וכיהנתי בתפקיד זה קרוב לשש שנים.

בשנת 1995 יצאתי לגמלאות, אך בשל לחצים שהופעלו עלי ויתרתי על זכותי למנוחה אחרי שנות עבודה רבות, והמשכתי לעבוד כעובד סוציאלי בבית אבות ברמת-גן.

הנאות החיים

הקמת משפחה- את אוולין אשתי לעתיד, הכרתי באמצעות חבר. לאחר נישואנו חסכנו כסף לרכישת בית בעיר בת ים. שלושת ילדינו – אילן הבכור, משה האמצעי ואמיר בן הזקונים טופלו בעיקר בידיה האמונות והמסורות של אוולין, שגם דאגה לכול עבודות הבית בעוד אני עובד ונוטל אחריות על פרנסת המשפחה.

כשהילדים גדלו יצאה גם אוולין לעבוד כקופאית נוסף על היותה עקרת בית מצוינת ומומחית במלאכת יד.

המעבר לרמת-גן- בשנת 1977 עברנו להתגורר ברמת-גן מאחר שאשתי רצתה להיות קרובה להוריה.

מצאתי שהאוכלוסייה, האווירה ורמת הלימודים בעיר טובה, אף כי זיהום האוויר באזור זה גבוה. בשנים הראשונות לאחר המעבר לרמת-גן סייעתי לתלמידים מתקשים במתן שיעורי עזר.

הבנים בגרו, הם הקימו משפחות ונולדו לנו נכדים לתפארת. אנו נפגשים עמם אחת לשבועיים בימי שישי ומקדשים את כניסת השבת יחד. עם שאר בני המשפחה, אנו נפגשים בעיקר באירועים משפחתיים.

תחביבים- אהבתי הגדולה לטיולים באה לידי ביטוי בטיולים הרבים שערכתי עם אוולין בחו"ל. גם ברחבי הארץ טיילתי במסלולים מעניינים ומאתגרים מצפון ועד דרום במסגרת החברה להגנת הטבע. העשרתי את השכלתי בידיעת הארץ ואפילו זכיתי להדריך טיול בהנחייתו של מדריך מקצועי.

את אהבת הקריאה לא זנחתי מעולם ואני קורא נלהב של ספרות מסוגים שונים.

ברבות השנים התפניתי כדי להעלות על הכתב את סיפור חיי, ספר הביוגרפיה שלי יצא לאור ואני גאה על כך מאוד. בצד עיסוקי היומיום אולין ואני מבקרים בהצגות ובסרטים, ופעמיים בשבוע אני מקפיד לשחות ולהתעמל במועדון ספיבק.

הסיפור נמצא גם בפורטל חינוך רמת גן