מאגר סיפורי מורשת

אני נורית סבתא של ניר, צברית דור שביעי בארץ מצד אמי. נולדתי בחיפה להוריי בנימין כץ ופנינה מבית רוזנטל. אמי פנינה נולדה בצפת, עיר המקובלים, ואבי בנימין נולד ברוסיה בעיר בסרביה ועלה לארץ כחלוץ בהיותו בן 17. הוריי הכירו בארץ, הם נישאו בגיל צעיר ונולדו להם שלושה ילדים: אחי הבכור פנחס ז"ל (נקרא על שם אבי אמי), אחותי חדווה ז"ל (נקראה על שם סבתא של אמי) ואני נורית (אחותי בחרה לי את השם).

בילדותי גדלתי בחיפה בבית מסורתי. כיבדנו את יום השבת וחגגנו את כל החגים כנהוג. מאד אהבתי את החגים ואני משתדלת מאד להנחיל את המנהגים שנהגו בביתי גם לילדיי ולנכדיי. החג החשוב ביותר בשבילי הוא יום העצמאות: אם לא הייתה לנו מדינה לא היינו יכולים לחגוג את כל החגים.

הכרתי את בעלי צביקה, אבא של הראל,  במסיבה בחיפה בהיותי בת 17 ולאחר שלוש שנות חברות נישאנו ונולדו לנו שני ילדים: הראל הבכור (אבא של ניר) ושלי אחותו. למדתי בסמינר "גורדון" בחיפה ולאחר סיום לימודיי עבדתי 32 שנה כמורה במסגרות שונות בבית ספר יסודי. לימדתי בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד בכל הכיתות. אני מאד אוהבת ילדים ואוהבת ללמד.

בצעירותי עם בני

כשהראל (אביו של ניר) היה בן 4 ונולדה אחותו שלי. אז עברנו כל המשפחה לגור בתל אביב ולאחר מכן עברנו להתגורר ברמת השרון. כארבעים שנה אנחנו גרים ברמת השרון וגם הראל התחתן עם רונית והם בנו את ביתם כאן. לניר אחות גדולה נוי בת חמש עשרה ואח קטן ינאי בן שבע. לאחר כעשרים שנות נישואין סבו של ניר ואני התגרשנו, ובשלושים השנים לאחר מכן יש לי בן זוג מודי והוא הסבא השני של ניר.

ישראל של פעם -של ילדותי

נולדתי עם קום המדינה, וחיי שזורים בחייה. בתקופת ילדותי היו החיים שונים מאד מהחיים כיום. כשהייתי ילדה לא הייתה טלוויזיה ולא היה טלפון סלולרי, ואפילו טלפון ביתי לא היה בכל בית. לא היו מזגנים וחיממנו את הבתים עם תנורי נפט או חשמל ובקיץ קיררנו עם מאווררים (וינטילטור). אפילו מכונת כביסה לא הייתה לנו. כובסת הייתה מגיעה אלינו היא ישבה על הרצפה וכיבסה בפיילה (גיגית גדולה שכיבסו בה).

אנו הילדים שיחקנו הרבה בחצר, עד לשעות הערב המאוחרות במחבואים, בתופסת ובקלאס. בימי החורף הגשומים שיחקנו בבתים במשחקי קופסה כגון מונופול, דומינו, שחמט, דמקה ובלוטו. אהבתי ועדיין אני אוהבת מאד לקרוא ספרים. אהבתי את ימי שישי, את המאכלים הטובים שאמי הכינה לכבוד השבת. אהבתי את הישיבה המשותפת של המשפחה סביב השולחן שכוסה במפה לבנה. התבוננתי באמי שהדליקה את נרות השבת וברכה עליהם, וכיום גם אני מקפידה להדליק נרות ולהכין מטעמים לכבוד השבת. כל המשפחה מגיעה, יושבים ביחד אוכלים ומספרים חוויות. אהבתי את כל החגים אך פסח היה האהוב עלי ביותר. אהבתי את התכונה והאווירה לקראת החג. אבא היה מביא סולם מטפס לבוידם (אינטרזול, עליית גג) ומוריד משם את כלי הפסח. היו לנו כלים מיוחדים  לפסח, כל השנה הם "חיכו" לחג. היו מטהרים את הבית מהחמץ. חודש לפני פסח אמא התחילה לנקות את הבית, כדי שלא יהיה חלילה חמץ, ובבוקר ליל הסדר עשו "בדיקת חמץ". חיכינו לבגדים החדשים שקנו לנו לכבוד "דוד פסח" (כך קראנו לו). המבוגרים אכלו "געפילטע פיש (דג ממולא) אני ואחותי לא טעמנו ממנו. הם שמו על הדג חריין (חזרת) שאבי היה מכין. אהבנו את המרק עם הקניידלך (כופתאות) שאמי הכינה. כשהייתי ילדה אהבתי לאכול מצות עם שוקולד או עם ריבה. לא היו בימים ההם חטיפים כמו במבה, ביסלי, אפרופו. אימא הייתה מכינה לקראת שבת עוגת טורט או שטרודל. לא אשכח את קריאת ההגדה המשותפת, את השירים ששרנו ביחד ואת שתיית היין עד לשוכרה. אהבתי לאכול מצות עם שוקולד.

הייתה לי רק סבתא אחת, סבתא יוכבד (אמה של אמי). היא גרה בצפת שם נולדה ושם נולדה גם אמי. היינו נוסעים בחופשים לבקר אותה, זיכרונות רבים יש לי מהעיר העתיקה והמיוחדת הזאת. כיום יש ליד ביתה שלט שמספר את סיפורה. לסמטה בה היא גרה קוראים "סמטת המשיח", כי סבתא שלי האמינה שהמשיח יבוא לארץ ישראל הוא יעבור דרך הסמטה שלה.

ההורים של אבי בנימין ז"ל וכל משפחתו של אבי נספו בשואה. אבי הצליח להביא לארץ רק אח אחד – חיים, הוא ומשפחתו היו בני המשפחה היחידים שהיו לי. דוד חיים קרא לילדים שלו אליעזר ויוכבד על שם הוריו (סבי וסבתי מצד אבי ), שלא הכרתי אותם.

כיום אני מורה גמלאית. אני מתנדבת ב"שלם בחינוך" שם אני מלמדת בהתנדבות ילדים מתקשים. בנוסף, עשיתי קורס בעיתונאות ואני כותבת בעיתון של גמלאים ברמה"ש

הזוית האישית

ניר: נהניתי לשמוע את הסיפורים שלסבתא מן העבר והכרתי אותה יותר לעומק. אני מאחל לה שתמשיך מעולה.