מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שירי שלום ואני הנכדה של גדעון גבעוני.

לי ולסבוש יש קשר מאוד טוב, אנחנו גרים באותה חצר יחד עם דודתי תמר, בתו הקטנה של סבי.

סבי נולד בשנת 1945 בזכרון יעקב. לסבי אחות, רחל שגרה בזכרון יעקב.

לאם סבי קראו לאה ולאביו קראו פנחס. אמו נפטרה בשנת 1991 ואביו נפטר בשנת 1957 כשהיה בן 13 בלבד.

אב סבי – פנחס, היה חייל בצבא הפולני שנלחם בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה ואמו של סבי, לאה, עלתה בארץ מפולין בשנות השלושים של המאה שעברה והייתה חלוצה אמיתית וקטפה תפוזים בפרדסי השרון.

אב סבי היה מסגר אומן ובנה לסבי ולבני דודיו מכוניות עם פדלים.

בתמונה זו רואים את סבי ואחותו בתוך מכונית הפדלים שאביו בנה.

סבי נולד בזיכרון יעקב ולמד שם עד כיתה ו'. לאחר מכן משפחתו עברה לחיפה לשכונת עין הים ושם, לפני הכניסה לבית, על מכסה ביוב, חרט את שמו שעד היום זה שם.

זיכרונות סבי משנותיה הראשונות של המדינה

 כשסבי היה ילד בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, היה מחסור חמור של אוכל בארץ. קראו לתקופה: "תקופת הצנע". פקחים עברו ברחובות ודאגו שלא ימכרו מזון בלי תלושים. פעם, שנסע באוטובוס עם אימו, עלו פקחים וחיטטו בכל החפצים של הנוסעים. באחד התיקים מצאו תרנגולת חיה מקרקרת שאחד הנוסעים ניסה להבריח ולמכור בשוק. הוא נאסר וכנראה עמד למשפט.

באותם שנים המשחק העיקרי של הבנים היה בעיקר כדורגל, אבל כשהאדמה הייתה רטובה שיחקו ב"עולם". בעזרת אולר חרטו על האדמה מעגל גדול ושלושה או ארבעה ילדים חילקו את המעגל באופן שווה. לפי תור השליך כל אחד את האולר כדי לתקוע אותו באדמה בשטח של היריבים. כאשר נתקע, מתח הזורק בעזרתו קו וחתך שטח של היריב. כאשר ליריב לא היה מקום לעמוד הוא יצא מהמשחק. המנצח היה כובש העולם.

זיכרונות מסוף בית הספר העממי

אז כבר היו מסיבות כיתה כל יום שישי בבית אחר. היות ולא היה ווטסאפ ופייסבוק אז את הרכילות השבועית הקרינו בעזרת פנס קסם-מקרן, שזאת הייתה אחת ההתמחויות של סבי. את המקרן הוא בנה מדיקטים, את העדשה הוא קיבל מדודו שהיה שען ואופטיקאי, בתוך המקרן הותקנה מנורת ליבון ואת הסרט כתב על נייר פרגמנט חצי שקוף שכלל בדיחות, קריקטורות ורכילות לשמה.

בקיץ היו סתם נפגשים בימי שישי בלילה על הדשא.

סבי למד בבית ספר אורים בחיפה עד כיתה ח'. לימודי התיכון שלו היו בבית הספר הריאלי וזכה שם בשני פרסים בביולוגיה. בצבא למד טכנאות קשר וניווט מוטס בטכני של חיל האוויר, (בהצטיינות) ותיקן במעבדה בתל נוף, מכשירי קשר של מטוסים שכבר לא טסים כמו: מיסטר, מיראז', ווטור. חזר לטכני כמדריך. למד הנדסת חשמל בטכניון וסיים בהצטיינות בגיל 24 (1969) ובאותה שנה התחתן עם ורדה סבתי. עבד 3 שנים באלסינט ואז עבר לראשון לציון ולאחר מכן לרחובות והתחיל לעבוד בתדיראן. שם הקים פעילות לספקי כח ומטענים שפעלה כ- 20 שנה. בתדיראן ניהל גם את הפיתוח של חטיבה גדולה שעסקה בכבלי חשמל, מכונות, חלקים מכניים, מעגלים מודפסים, גבישים. בשנת 1977 עבר לגדרה שם הוא גר עד היום.

מלחמות ישראל

ממלחמת השחרור יש לסבי כילד בן 3, זיכרון, אולי מסיפורים, איך המצרים הפציצו ממטוסים את היקב שחשבו שהוא מפעל תחמושת.

במבצע סיני בשנת 1956 סבי שמע את הקרב הימי שבו חיל הים תפס את "איברהים אל אוול" אוניית המלחמה המצרית שהתקרבה לחיפה.

במלחמת ששת הימים לא גייסו אותו והוא חפר תעלות הגנה בעמק הירדן וראה איך כובשים את דרום הרמה.

במלחמת יום כיפור היה כבר חייל בנ"מ ברמת הגולן והגדוד שלו הפיל שני מטוסים סורים. שבוע ימים קודם עוד הספיק להפריח עפיפונים בקיבוץ נווה אור.

אחרי מלחמת יום כיפור הוא גוייס כל חצי שנה. תמיד בפסח וסוכות.

 הוא גם היה מגוייס במלחמת שלום הגליל הראשונה והוצב בחזית הסורית ברמת הגולן שלא נלחמה.

סבי שוחרר סופית מהמילואים בשנת 1992.

הילדים של סבא – הדודים שלי

איתן נולד בשנת 1972

דרור נולד בשנת 1973

יעל – אמא שלי נולדה בשנת 1976

עודד נולד בשנת 1981

תמר נולדה בשנת 1983

איתן נולד בנהריה, דרור ויעל ברחובות. עודד ותמר נולדו בגדרה.

סבי בנה בגדרה את הבית הראשון ב- 2 שלבים. קומה ראשונה ב- 1977 וקומה שנייה ב- 1982. בשנת 2006 הוא, יחד עם הוריי, בנו 2 בתים נוספים באותה חצר והיום גרים בחצר הזו משפחתי: אבי ניר, אימי יעל ואחיותיי הילי ומיכל. בבית הקיצון גרים סבי, דינה ואנה. בבית המקורי דודתי תמר עם בעלה וילדיה.

סבי התחתן בשנית עם דינה בשנת 1995.

בתמונה זו רואים בשורה העליונה מימין לשמאל את דודי עודד, אבי ניר ואמי יעל-עוד לפני שהתחתנו, סבי ואשתו דינה.

בשורה התחתונה דודי איתן, דודתי תמר, דודי דרור וחברתו אז – היום אשתו סער.

כיום, לסבי יש 13 נכדים והוא עובד כיועץ בחברות טכנולוגיות שמייצרות מכשירים רפואיים, סוללות, מוצרי מזון ומערכות הגנה. הוא גם מרצה במכללת אורט. התחביב העיקרי שלו הינו ספרי מדע דימיוני וסרטי מדע בידיוני. הוא גם חבר במועדון רוטרי והיה נשיא רוטרי פעמיים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.