מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר וינשטיין נולדתי 1952 בבית החולים רמב"ם וכיום אני מתגוררת בהרצליה. אני סבתא של רות וינשטיין ומספרת לה על חמי ז"ל ישראל.

ישראל וינשטיין (שרול) נולד ב-25 לנובמבר 1919 בעיירה מישקוב בפולין (גבול גרמניה פולין). הוריו יצחק (סבא של רות נקרא על שמו) וצביה התפרנסו ממכולת קטנה בעיירה. לישראל היו 5 אחים ו- 2 אחיות. רוב המשפחה נספתה בשואה, שרדו רק הוא ושני אחיו צבי וזלמן.

ככל הילדים היהודים בעיירה למד ישראל תורה בחדר ואחר כך למד גם בבית ספר פולני רגיל עד גיל 13 (בר מצווה). בהגיעו לגיל מצווה עקב קשיי פרנסה נשלח ישראל ללמוד מקצוע ונהוג היה בקרב היהודים לשלוח את הילדים להיות שוליה (עוזר / מתלמד) אצל בעלי מקצוע. ישראל נשלח ללמוד אצל חייט ושם למד את מקצוע התפירה.

ב-1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השניה והצבא הנאצי הגרמני פלש וכבש את פולין. ישראל שהיה באותה שנה בן 20 החליט בניגוד לעמדת בני משפחתו להימלט מפולין הכבושה לעבר רוסיה השכנה מצפון מזרח. יחד עם חברו שמעון ריצינשטיין ארזו בחיפזון מעט מטלטלין ונמלטו מהעיירה מישקוב בה בשעה שמטוסים גרמניים חגים בשמי פולין ומפציצים ערים וכפרים.

ישראל ושמעון הלכו ברגל מאות קילומטרים במשך כחודשיים. בלילות ישנו באסמים או בדירי חזירים כשהם מתקיימים מפירות וירקות שמצאו בשדות. המסע לרוסיה היה מסוכן ביותר וכל העת נשקפה להם סכנת חיים מכיוון שגם הגרמנים רדפו אחרי היהודים וגם הפולנים עצמם היו ברובם אנטישמים ושיתפו פעולה עם הנאצים בהסגרת יהודים לידיהם. אחרי מסע ארוך ומפרך זה הצליחו להגיע לגבול רוסיה אך שם להפתעתם נתפסו על ידי הרוסים. הם נכלאו בעוון כניסה בלתי חוקית לרוסיה. הם נשפטו ונגזר עליהם מאסר ועבודות כפייה בסיביר.

כשהגיעו לסיביר הרחוקה והקפואה, בכפור של מינוס 60 מעלות עבדו בכפייה בכריתת עצים. רבים מהאסירים היהודים לא עמדו בתנאים הקשים מנשוא של הקור, הרעב והמחלות שהיו מנת חלקם בסיביר ואלפים מהם מתו שם. ישראל בזכות ידיעתו את מלאכת התפירה היה מצליח לתפור מסמרטוטים וקרעי שמיכות מעילים והיה מוכר אותם לשומרי המחנות תמורת עוד מנת לחם. בצורה זו הצליח לשרוד בתנאים הקשים מנשוא של סיביר.

בשנת 1941 החליטה רוסיה לצורך מלחמתה בנאצים הגרמנים להקים צבא של אסירים פולנים מקרב מאות האלפים שנמלטו ונכלאו ברוסיה. לצורך כך היא אף שחררה מהכלא במוסקבה גנרל פולני בשם אנדרס והוטל עליו להקים צבא פולני מקרב הפליטים הכלואים ברוסיה, יהודים ושאינם יהודים. לצבא אנדרס התגייסו כ-100 אלף יהודים פולנים וביניהם גם סבא רבא שלי ישראל וינשטיין. אנדרס שהיה גנרל מוכשר הצליח לאמן ולהקים צבא, אימן אותם והכשיר אותם בערבות סיביר להיות חיילים כשירים למלחמה.

ב-1942 התחיל מסע צבא אנדרס. הם נעו לכיוון אירופה לצורך מלחמתו בנאצים באיטליה. מכיוון שלא היה ניתן להגיע לאירופה דרך רוסיה שהיתה נתונה במלחמה קשה בגרמנים, צבא אנדרס הובל ברכבות דרך הקווקז לאירן. יחד עם צבא אנדרס הצטרפו גם נשים וילדים יהודים רבים פליטי המלחמה כשהם מתקיימים על מזון שהחיילים היהודים חלקו איתם.

בולטת במיוחד היתה קבוצה של כ-750 ילדים יתומים שנודעה בשם ילדי טהרן. מכיוון שעירק וטורקיה סרבו לתת לצבא אנדרס לעבור דרכן הם נסעו ברכבות לקראצ'י שבפקיסטן ומשם באוניות לפורט סעיד שבמצריים. וממצריים ברכבות דרך ארץ ישראל תכננו להגיע לקרבות מול הנאצים באיטליה. בהגיעם לארץ ישראל חלק מהחיילים היהודים שבצבא אנדרס החליטו לערוק ולהישאר בארץ.

סבא רבא ישראל, אחיו צבי והחבר מקס, בחופשה מהצבא – 1948 

סבא רבא ישראל ברצף של המסע הארוך מסיביר כלל לא ידע היכן הוא נמצא. וכשירד מהרכבת לצורך מנוחה ראה שני יהודים תימנים אוכלים תפוזים. וכששאל אותם איפה הוא נמצא הופתע לשמוע שהוא בארץ ישראל. בעצה אחת עם עוד יהודים נוספים החליטו לערוק מצבא אנדרס ולהישאר בארץ. בין המפורסמים שבעריקים היה מנחם בגין. מנחם בגין שהיה בפולין ראש תנועת ביתר, עם הגיעו לארץ ועריקתו מצבא אנדרס הוכתר לראש האצ"ל (ארגון צבאי לוחם) שלחם במנד"ט הבריטי בארץ. לימים ראש ממשלת ישראל.

בפברואר 1944 הגיע צבא אנדרס לאיטליה וזכה לניצחונו הגדול בקרב על מנזר מונטה קסינו. אנדרס כבש את המנזר, שהפך למבצר מוגן היטב, לאחר ששלושה ניסיונות קודמים של בעלות הברית לכבוש אותו כשלו. בקרב נהרגו עשרות אלפים ויש לשער שאילו היו העריקים היהודים ממשיכים את מסעם כנראה שהיו מוצאים את מותם בקרב על מונטה קסינו.

סבא רבא ישראל הגיע לתל אביב ומיד החל לעבוד כעוזר חייט. אחרי שצבר סכום כסף פתח לעצמו חנות משלו ברחוב בן יהודה. ישראל התפרנס ממקצועו כחייט כל חייו. ב-1948 גויס לצה"ל ושרת במשטרה הצבאית כשומר בכלא של שבויים ערבים בהר כנען ליד צפת.

בשנת 1949 הכיר את ציפורה לבית ב"ש שהייתה בחורה צעירה עולה חדשה ניצולת שואה שעבדה כטבחית במסעדת אס ברחוב זמנהוף פינת המלך גורג' בתל אביב. הוא התאהב בטבחית הצעירה לא מעט בזכות המאכלים המופלאים שבשלה ושהזכירו לו את בית אמו. ישראל וציפורה נישאו באוגוסט 1949 בטקס חתונה צנוע בחצר החנות ברחוב בן יהודה 73.

המשפחה התגוררה כל שנותיה בתל אביב. לישראל וציפורה נולדו שלושה בנים: יצחק הבכור נולד ב-1951. אריה (אריק) נולד ב-1956 ובועז שנולד ב- 1960.

 השיר בו בחרנו: אל הדרך הגבעטרון

הזוית האישית

סבתא תמר: למרות שהוא צפה את האסון שעומד לקרות ליהודים בפולין הוא ברח לרוסיה יש לתוך לוע האריה הוא סבל מאוד מקור מרעב ועבודות פרך אך בסוף הגיע לארץ וניצל.

רות הנכדה: למדתי מהסיפור שלמרות שהכול נראה צפוי לרע אפשר להינצל ולחשוב איך להציל את עצמך ואת האחרים ולהישאר חזק אמיץ ועם תקווה.