מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ירושלים שלי

סבתא ואני בבית ספר
בילדותי בבית האוהלים בנתניה עם הורי
מאיסטנבול לירושלים

נולדתי בתאריך 14.11.1944 באיסטנבול שבטורקיה. עליתי לארץ בגיל 4. אני זוכרת שהפלגנו באנייה שהביאה עוד עולים ארצה. כילדה זכור לי שההפלגה לא היתה פשוטה ואנשים חלו והיה מאוד צפוף.

תמונה 1
עם הורי באיסטנבול

עם הגיענו ארצה העבירו את העולים החדשים למחנות אוהלים בנתניה וכל משפחה קיבלה אוהל. נתנו לנו מיטות וסיפקו לנו אוכל. לאחר מס' חודשים שהיינו בבתי האוהלים היינו אמורים לעבור לדרום הארץ, אך אבא שלי לא הסכים והוא רצה לגור בשום מקום אחר, רק בירושלים.

תמונה 2
תמונת פספורט

אנשי הסוכנות הורידו אותנו בכניסה לירושלים בחצות הלילה עם כל החפצים שלנו והשאירו אותנו לנפשנו. נאלצנו לישון  תחת כיפת השמים. התמקמנו ליד אנדרטת אלנבי בכניסה לעיר.

כילדה לא היו לי קשיים מיוחדים אך להורי הקליטה בארץ לא היתה קלה. עלינו לארץ מכיוון שאבא היה מאוד ציוני ורצה לגור בירושלים שהיא עיר הקודש.

ירושלים שלי היא ילדותי המוקדמת בשכונת ליפתא (מי נפתוח), בביקורים שהיינו עושים בשבת בבוקר בחצר של "בית חינוך עיוורים" אצל אברהם האקורדיוניסט העיוור שהיה מנגן עבורנו.

בהמשך טיילנו רגלית לעמק ליפתא, למעיין ממנו שתינו את מימיו הצלולים והזכים. קטפנו פירות כמו סברס, תאנים, ושזיפים ונחנו תחת העצים ונמנמנו בצילם. כל זה ממש העלה בזיכרוני ביטוי מהמקרא "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".

זיכרונות מבית הספר.

למדתי בבית הספר "נחשון" בירושלים (ליד גשר המיתרים של היום). בית הספר לא היה מבנה מיוחד הוא היה בניין רגיל, הכיתות לא היו משוכללות כמו היום ולא היו לנו שומרים. למדנו אנגלית, ערבית, חשבון, תנ"ך וזימרה המקצוע האהוב עלי היה ספרות. כמו כן הייתה תלבושת אחידה עם סמל. אחרי הלימודים בבית הספר הלכנו הביתה, כי לא היו עיסוקים מיוחדים. אחת מהמורות של ביה"ס שהייתה מאוד אהובה עליי בשם לוי אסתר שלימדה עברית, הייתה חברה באצ"ל, נלחמה במלחמת השחרור ונפצעה קשה. מתוך סיפוריה היפים על ירושלים והמלחמות למדתי לאהוב את העיר.

סיפור שחרור ירושלים

הסבא של עידו, יעקב נחשון ז"ל נלחם במלחמת ששת הימים בירושלים. הוא היה מפקד טנק ונלחם בגזרת צור באחר וארמון הנציב. על כך קיבל אות הוקרה ממפקדו הישיר.

תמונה 3
אות הוקרה של סבא יעקב נחשון ז"ל

תיאור החפץ.

בטורקיה לא הייתה אפשרות להתרחץ בבית. לכן פעם בשבוע, ביום שהיה מיועד לרחצת נשים, כל הנשים במשפחה ילדות ואימהות היו הולכות לבית המרחץ. ואז הן היו לוקחות איתן  את החפץ שבו השתמשו בעת הרחצה. הוא עשוי מנחושת ועליו חריטות. הוא הגיע לידי בירושה מאמא שלי, והוא בן 80 שנה לערך.

תמונה 4

 

הזוית האישית

סבתא רחל: מאוד נהניתי מהקשר שנוצר ביני לבין עידו בעקבות התוכנית היפה הזאת.

עידו: למדתי הרבה על ההיסטוריה של משפחתי ושל העם היהודי.

מילון

ליפתא
היה כפר ערבי במבואותיה המערביים של ירושלים. הכפר היה ממוקם מצפון לכביש המוביל ליפו ותל אביב, במדרון היורד לנחל שורק, בגובה ממוצע של כ-700 מטר מעל פני הים. במהלך קרבות מלחמת העצמאות נמלטו תושבי הכפר הפלסטינים מבתיהם ורוב הבתים נותרו נטושים תקופה ארוכה. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הוכרז המקום כשמורת טבע. (וויקיפדיה)

ציטוטים

”אושרי שזכיתי לעלות לארץ ישראל לגדול בה ולהקים משפחה לתפארת.“

הקשר הרב דורי