מאגר סיפורי מורשת

קצת עברית.

בעדן הייתה מהומה רבה. היו הרבה אנשים חולים והיה מאוד קשה. נדרשנו להשאיר את התכשיטים שלנו שהיו כל רכושנו. ועלינו בצפיפות אל המטוסים שלקחו אותנו לשדה התעופה בלוד.  מלוד העבירו אותנו לעין שמר. בעין שמר ליד הקיבוץ היה מחנה עולים שאליו הגיעו רוב יהודי תימן ושהו בה זמן מה עד שהועברו ליישובים שונים בארץ.

אחרי זמן מה העבירו את כל המשפחה ליקנעם עילית. אימא שהייתה מטופלת בהרבה ילדים נשארה בבית ואבא קיבל עבודה בקרן קיימת. אני למדתי בבית ספר עממי (יסודי) עד כיתה ח'. אחר כך לא היה להורי כסף להמשיך ולממן את לימודי. אז עוד לא היה חוק חינוך חובה עד כיתה י'. רוב אחיי יצאו לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית. אני הייתי קטנה ולכן נשארתי לעזור לאימא בבית. מכיוון שהבית היה דתי לא התגייסתי לצה"ל. את בעלי אהרון כהן פגשתי כבר כנערה. כשהייתי בת עשרים נישאתי לו. במשך הזמן עבדתי עם ילדים.

לי עצמי נולדו חמישה ילדים שלהם כבר היו חיים שונים. הם למדו  תיכון שרתו בצבא ולמדו באקדמיה. בתי הגדולה פנינה היא מורה וגרה בירושלים. בני יוסי הוא עורך דין וחי בארה"ב. בתי השלישית נוגה היא מזרחנית ומרצה באוניברסיטה. בתי הרביעית נחמה מורה ובתי החמישית היא אפרת. יש לי גם תשעה נכדים.  בעלי עבד כל השנים במפעל סולתם ביקנעם והיה חבר פעיל בוועד העובדים.

הסיפור העצוב של משפחתי הוא חטיפת אחי הצעיר  אברהם. כשהגענו ליוקנעם הייתי אחראית על אברהם. באחד מהטיולים שהלכתי אתו ביישוב כשאני מחזיקה בידו, בא מישהו לקח את אברהם ממני ומאז לא ראינו אותו יותר. כבר שנים אנחנו מחפשים אותו ולא יודעים מה קרה לו. זה צורב בנשמה והולך אתי כמו צל כל השנים.