מאגר סיפורי מורשת

אני יליד מצרים ונולדתי כשבוע ימים אחרי כ"ט בנובמבר. עד אז הקהילה היהודית מנתה כשישים אלף והיו מרוכזים בעיקר בקהיר ואלכסנדריה. היחסים בין היהודים והמצרים ברוב המקומות היו סבירים למרות שפה ושם היו גילויים של אנטישמיות. היהודים עסקו במגוון מקצועות חופשיים והיו ברמה אינטלקטואלית גבוהה וכך גם נחשבו בעיניי שכניהם. המצב הכלכלי של אחוז ניכר מיהודי מצרים היה טוב וחלקם הקטן היה אף מעולה.

מאז מלחמת קדש שהתרחשה בסוף אוקטובר 1956  מצבם של היהודים החל להידרדר. השלטונות החלו להתעמר ביהודים, חלקם נתפש והואשם בהאשמות שווא והיו גם כאלה שנכלאו ועונו בצורה קשה ביותר.

אמי עבדה בזמנו כאחות בצבא הבריטי ואבי עבד בתפקיד בכיר במפעל לייצור תרופות. בשל המצב המדרדר אבי פוטר מעבודתו בלא קבלת פיצויים. השלטונות הלאימו את רכושנו כגון בית ודירה. הוצאה הוראה שלא לקנות שום רכוש מהיהודים ובתוך ימים ספורים קיבלנו צו גירוש ממצרים. הגענו ברכבת מקהיר לנמל אלכסנדריה עם ארבע מזוודות בהם היה רק ביגוד כאשר אפילו חלק גדול מהתמונות המשפחתיות שלנו הולאמו בטרם עלייתנו לאוניה. אין ספק שעברנו תקופת פחד וחרדה שגרמה לטראומה קשה להוריי עד יציאתנו את מצרים.

הפלגנו מאלכסנדריה לאיטליה משם התחברנו לאנשי הסוכנות היהודית שסייעו לנו להפליג משם לישראל.

כמשפחה קטנה בת ארבע נפשות – הגענו למגדל העמק כפליטים חסרי כל. בשל אי ידיעת השפה העברית הקליטה של הוריי הייתה קשה ביותר. אבי נכנס לאולפן למשך כמה חודשים ואימא החלה לעבוד כאחות בקופת חולים בנצרת. במהלך השנים הראשונות שוכנו במעברות ובשיכונים לעולים חדשים. הוריי צלחו את השנים הראשונות ובמהלך השנים מצבינו הכלכלי הלך והשתפר. כל זאת, למרות כל קשיי השפה וההתאקלמות עם חברה חדשה רב גונית מבחינה תרבותית והתנהגותית. אין ספק שעולים חדשים שמגיעים כיום לישראל מקבלים סיוע רב וממשי בהיבטים שונים, דבר המקל עליהם מאוד את קשיי הקליטה הראשונים.

ההיבט האישי שלי כילד

1.  קשיי השפה היו כמובן גם נחלת ילדי העולים. היכולת לתקשר בבית הספר ובשכונה היו קשים מאוד עד בלתי אפשריים לפחות בחודשים הראשונים מאז עלייתי ארצה. בשל גילי הצעיר והיכולת הטבעית של ילדים בגילי קלטתי את העברית במהירות יחסית וכך החלו להירקם יחסי חברות ראשוניים עם ילדים שהגיעו מארצות שונות עם בעיות דומות.

2.  קשיי השפה גרמו בלי ספק לכך שהישגיי הלימודים בשנים הראשונות לאחר עלייתי היו נמוכים מאוד. הוריי לא יכלו לעזור לי כי גם הם התקשו בשפה וביתר שאת. לא היה אז מושג של מורים פרטיים לתגבור תלמידים חלשים. גם אם היו קיימים לא יכולנו להרשות לעצמינו מבחינה כלכלית.

3.  תוצאות הישגיי במבחני הסקר בכיתה ח' היו כה דלים שקיבלתי המלצה אז שאני יכול ללמוד רק בבית ספר מקצועי עד כיתה י'. למותר לציין, שעל אף קביעה זו הצלחתי לסיים תואר ראשון באוניברסיטה ולהגיע לתפקיד בכיר בשירות המדינה.

4.  משום שהוריי שהו מחוץ לבית מרבית שעות היום נאלצתי (ואני רק בן תשע) להיות "הבייבי סיטר" של אחותי שהייתה קטנה ממני ב- 3.5 שנים. עובדה זו הקשתה עוד יותר על היכולת שלי להשתלב ולרקום יחסים עם ילדים מהשכונה.

5.  באותה תקופה בשל קשיים כלכליים ניכרים היה לי כילד מחסור של משחקים וספרי קריאה גם בשל קשיי שפה. בהשוואה לזמנינו אנו אז לא הייתה טלוויזיה, מגוון החוגים הקיימים היום לא היה קיים כלל, הצגות ומופעים לילדים לא היה בנמצא. רכב פרטי לא היה למשפחתי ולכן טיולים בשבתות או בחופשות לא היה אפשרי.

6.  תנאי הקיום במעברות היו קשים מאוד – צפיפות רבה בתוך המבנים ומחוצה להם דבר שהקשה עוד יותר על התפקוד היום יומי.

לאחר שציינתי את כל העובדות האלה, ניתן לקבוע בקלות שהילדים שגדלים כיום בישראל הם חיים ומתפתחים בעידן של "גן עדן" של ממש.

הזוית האישית

החוויות של אורי: למדתי להכיר יותר את סבא ובמיוחד את עברו. הישיבה המשותפת ביחד גרמה לי הנאה רבה. הישיבה המשותפת מלווה עם בדיחות וצחוקים.

החוויות של סבא: עצם סיפור עברי תוך הדגשת פרקים מיוחדים מתקופת ילדותי והתבגרותי הביאה לחיבורים מעניינים ומהנים מאוד.