מאגר סיפורי מורשת

יציאת מצרים של מלי יקותיאל

מילי נולדה בשנת 1943 בקהיר, מצרים לבית משפחת מוניר. בשנת 1956, כשמלי הייתה בת 13 המשפחה יצאה בדרכה לישראל. מלי מספרת:

"בשנת 1956 יצאנו ממצרים לעלות לארץ ישראל. עלינו לאנייה מאלכסנדריה לנאפולי. בנאפולי שהינו בבית מלון כמה ימים….זוכרת שהלכתי עם אחיותי אסתר ואדלה מוניר לקפרי ולרומא היה ממש כייף. טיילנו שם והגיע הזמן לעזוב את נאפולי לעלות ארצה.

אני זוכרת הייטב את ההפלגה, באנייה היה מאוד צפוף, ישנו על מזרונים בלובי של האנייה. אני זוכרת שבשעת סערה בים הרגשנו שאנחנו נזרקים ימינה ושמאלה ונתקלנו אחד בשני היה ממש מפחיד. בתאריך 16.1.57 הגיעה סוף סוף האנייה לנמל חיפה. ההתרגשות הייתה גדולה מאוד, ראינו את האורות של חיפה מרחוק וכולם יצאו מהתאים שלהם והתאספו כולם על הסיפון יחד לראות את ארץ ישראל שכל כך חלמנו עליה.

כשהגענו לחייפה, פיזרו כל משפחה למקום אחר. הדודים שלי, אחות של אבא, ניסים ואח שלו אסלן, נלקחו לבית שמש. דוד שלי, סעדיה מוניר, שהיה רב נחשב מאוד בקהילה היהודית במצרים ומשפחתו נלקחו לירושלים לשכונת קטמון. אני, אמא ואבא הועברנו למעברה בשפר עם. אחותי אסתר נלקחה לקיבוץ. שתי אחיותי אדלה ואלגרה נלקחו על ידי הבת דודה שלנו שדאגה להם לעבודה.

ועכשיו לסיפור שרציתי לספר על החוויות שלי עם עלייתנו לארץ:

"אני לבד עם אבא ואמא – כולנו לא ידענו לדבר עברית והאוכל שנתנו לנו נגמר. באמצע הלילה קמתי לא יכולתי להרדם מרוב הרעב שהציק לי מאוד….חיפשתי מה לאכול. לא היה ממש מה לאכול חוץ משעועית לבנה מקופסת שימורים בלי טעם ובלי ריח. ישבתי לאכול בחוסר ברירה כי לא אהבתי שעועית לבנה. גם  במצרים כשאמא הייתה מבשלת שעועית עם בשר ורסק עגבניות לא הייתי מוכנה לאכול זאת ואמא הייתה מכינה לי במקום זאת, ציפס ואורז עם הרוטב הבשר.

אני זוכרת מאותו יום "רעב", שלמחרת הלכתי לבית הספר המקומי וכל הילדים צחקו שאני באה לבית הספר כדי לאכול. זכור לי גם המועדון שבו היו נפגשים הצעירים בגילי בני 14. היה שם גרמופון ושמענו שירים ורקדנו לצלילי המוסיקה. שיר אחד שלא אשכח בחיים, זה היה של לילית נגר היום יש הרבה זמרים ששרים אותו. צל עץ תמר ואור ירח.

צל עץ תמר ואור ירח – לילית נגר (ביצוע מקורי)

הקלטה משנות החמישים, מתוך תקליטון של חברת "מקולית" שנמצא באוסף קול ישראל.

רקדתי סלאו עם בחור שאני לא זוכרת את שמו. למחר בבוקר נתקלתי בו והוא הציע לי ללכת לטייל. הלכנו והוא היה כמו מדריך שלי. כשטיילנו בטבע, הוא הוביל אותי לצמח פרא ואמר לי: "אם תשפשפי את העלים חזק בידיים יהיו לך ידיים חלקות" וכך עשיתי שיפשפתי חזק בידיים את הצמח והידיים שלי התחילו לשרוף ונורא בכיתי אבל הוא לא הפסיק לצחוק, לא פלא שאני לא זוכרת  היום את שמו.

זהו סיפור קצר מחוויות העלייה שלי ומיציאת מצרים הפרטית שלי וההסתגלות לחיים בארץ ישראל. היום אני אמא לארבעה ילדים: משה, ניסים, זיו והני יקותיאל וסבתא לנכדי: עידן, מאור וחנה יקותיאל. לליז, מור, אופק ויובל יקותיאל. סימה וניסים, להילה ושחר אסודי לטוני והני. אני סבתא רבתא לנינים: אושר דישי ..מאור ויוסי לליאן: יקותיאל נטלי ועידן. לאביב: ברדן למיקי ומור.

מלי בצעירותה

הזוית האישית

הילה הנכדה: נהנתי מאוד לכתוב את הסיפור של סבתא על החויות שלה ועל סיפורה איך סבתא עלתה לארץ?

סבתא מלי יקותיאל: אני מברכת את כולם. נהנתי מאוד מהסיור בבית התפוצות עם נכדתי הילה וכל חברי כיתתה.