מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יציאת מצריים שלי

זיוה פירון ויאיר מגד
כשעלינו ארצה. 1957
עלייה מטנטה

נולדתי בשנת 1933 בטנטה, עיר קטנה במצריים לניסים ואילנה משה. ילדה אמצעית, בין שני אחים. בטנטה הייתה קהילה יהודית גדולה, היו חמישה בתי כנסת וחייהם של היהודים היו טובים ומשגשגים, עד שבשנת 1948 שקמה מדינת ישראל החלו להתנכל ליהודים.
 

אני ואחי אלברט

אני ואחי אלברט
 
הגברים פוטרו מהעבודה, היינו צריכים לפעמים להישאר במעצר בית שוטרים סמויים היו באים לראות אם כולם נמצאים בבית. היינו צריכים להסתיר את היהדות שלנו, שלא ידעו שאנחנו יהודים.  עד שקמה מדינת ישראל הכל היה טוב, למדתי בבית ספר "אליאנס", המשכתי לבית ספר תיכון ולא הרגשתי שונה ושנאה כלפי, אפילו שהיה רק שלוש בנות יהודיות בבית ספר.
 

אבי עבד בבית המשפט הבין לאומי, בהוצאה לפועל. אמי הייתה עקרת בית, נעזרה ע"י מטפלות, שטיפלו בנו ובענייני הבית. אחרי תיכון הצטרכנו לעבור לקהיר, עיר הבירה, כדי ללמוד באוניברסיטה. אחי הבכור למד רוקחות, אני למדתי שפות, ואחי הצעיר למד חקלאות. יום אחד אחי שהיה בדרך לאוניברסיטה נתקל בקטטה בין סטודנטים שהכו בחור בלונדיני, ששונה מהם, עשו בו לינץ'. אחי ברח הביתה ואמר שהוא לא נשאר יום אחד במצריים, ועלה ארצה לבד.
אבי ניסים

אבי ניסים
השנאה גברה, בעקבות מה שמתרחש בארץ בשנות החמישים. הערבים התנכלו ליהודים עוד יותר. הם שרפו את כל החנויות של היהודים, קראו לזה "השבת השחורה". באותה תקופה היינו במעצר בית, לא היו לימודים, ובעצם לא עשינו כלום. חזרנו לטנטה. הדודים שכבר עלו ארצה, בשנת 1952, המליצו לנו לעלות ארצה רק אחרי גמר הלימודים האוניברסיטאיים. ולכן, אחרי מבצע סיני, בשנת 1957, בשעה טובה עלינו ארצה. אמי אחי ואנכי, אבי נשאר במצריים כדי לסדר את העניינים הכלכליים שלו.  
 
העליה ארצה
עלינו על אוניה באלכסנדריה, עם 10 לירות לכל אחד, כמעט בלי חפצים. בילינו שבוע ביוון, משם שוב אוניה לישראל. לאוניה הזאת קראו "מולדת". דודי עבד במכס, וקיבל את פנינו. לכמה ימים ישנו בנהלל אצל דודים, עד שהסוכנות נתנה לנו צריף אקדמאי, בחולות נהריה. אחי הרוקח עבד ביום הראשון שהגיע ארצה, כבר באוניה אמרו שהוא יעבוד בבית מרקחת של קופת חולים. למחרת בבוקר הוא הלך לאותה קופת חולים בעפולה ועבד שם ללא שפה. אני רציתי ללמוד עברית, אז נרשמתי באולפן בנתניה כדי ללמוד את השפה בפנימייה בשם "בן יהודה". סיימתי יחסית מהר את הלימודים באולפן, והלכתי לעבוד בתור מורה בטבריה, שם לימדתי צרפתית.  אחי הקטן שעלה לפנינו למד ברחובות והתגורר במעונות סטודנטים. אני אחרי שנה שלימדתי בבית ספר התגייסתי לצה"ל, שם שירתי שנתיים.
 

אני בתור חיילת

אני בתור חיילת
 
אמי שסבלה יותר ממנו, למדה באולפן את השפה העברית, היא הייתה חרוצה מאוד. היא עבדה קשה כדי לתחזק את הבית, מה שלא הייתה רגילה אליו, בגלל שתמיד היו לנו משרתים. אבל לא התלוננה. מי שסבל גם כן היה אבי, שעלה שנה אחרינו. הוא נרשם לאולפן בירושלים כדי ללמוד עברית. לחפש עבודה בגילו היה מאוד קשה, אחי מצא לו עבודה בתור שומר בחולה , הוא לא הסכים לעבוד בעבודה זו. הוא התגורר עם אחי הגדול ואמי בדירתו בקריית שמונה. ולבסוף דודי מצא לו עבודה במכס ושם עבד. אחי הגדול נשאר בקריית שמונה עם אשתו ואחר כך עבד לטבריה. אחי הקטן היה בצבא ולבסוף התגורר בבאר שבע והתחתן שם.
 

אמי אילנה

אמי אילנה
אני קיבלתי דירה בחיפה, אמי ואבי התגוררו איתי. עד שהתחתנתי בשנת 1963 וגרתי בקרבתם בדירה שכורה עם בעלי. וכשאבי נפטר אמי עברה לגור אתנו. בשנת 1969 נולד בני, אלי, לאחר ייסורים קשים. אלי גדל ולמד בחיפה, בבית ספר יסודי ותיכון. למד מנהל עסקים, ומשפטים באוניברסיטה. הוא התחתן עם טלי, ושניהם עברו לגור בזיכרון יעקב. נולדה להם ילדה, יולי. התחילו לשכנע אותנו לעבור גם לזיכרון יעקב, וזה מה שלבסוף קרה. אמי עברה לגור אתנו, עד שנפטרה בזקנה טובה. נולדו לאלי עדו שני ילדים ערד, בן 12 תלמיד מצטיין וקורן בן 8 שובב גדול. אני שמחה להיות בארץ עם כל משפחתי המורחבת. 

בחתונה של בני אלי וגלי

בחתונה של בני אלי וגלי
 
אני, בעלי ונכדיי

אני, בעלי ונכדיי
 
העשרה
יהדות מצרים: "יהדות מצרים היא קהילה יהודית עתיקה, אשר הוקמה על ידי פליטים מארץ ישראל שהגיעו למצרים עם ירמיהו הנביא לאחר חורבן הבית הראשון. לאחר מכן, בתקופת ממלכת פרס ובתקופה ההלניסטית הובאו למצרים שכירי חרב יהודים כדי להגן על גבולות המדינה בדרום ובמזרח. כאשר הוקמה אלכסנדריה על ידי אלכסנדר מוקדון, נוסדה קהילה יהודית גדולה בעיר והם התגוררו בשנים מתוך חמשת רבעי העיר. באלכסנדריה היה בית כנסת גדול במיוחד, אשר עליו מסופר במקורות התלמודיים. מאלכסנדריה יצאו סוחרים שהקימו את הקהילות היהודיות ברומא וסביבתה".
תשע"ו

מילון

יהדות מצרים
יהדות מצרים היא קהילה יהודית עתיקה, אשר הוקמה על ידי פליטים מארץ ישראל שהגיעו למצרים עם ירמיהו הנביא לאחר חורבן הבית הראשון. לאחר מכן, בתקופת ממלכת פרס ובתקופה ההלניסטית הובאו למצרים שכירי חרב יהודים כדי להגן על גבולות המדינה בדרום ובמזרח. כאשר הוקמה אלכסנדריה על ידי אלכסנדר מוקדון, נוסדה קהילה יהודית גדולה בעיר והם התגוררו בשנים מתוך חמשת רבעי העיר. באלכסנדריה היה בית כנסת גדול במיוחד, אשר עליו מסופר במקורות התלמודיים. מאלכסנדריה יצאו סוחרים שהקימו את הקהילות היהודיות ברומא וסביבתה.

להתנכל ליהודים
לאחר הקמת מדינת ישראל המצרים החלו להיות רעים ליהודים.

ציטוטים

”"אף פעם לא מאוחר ללמוד"“

הקשר הרב דורי