מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אסתר בן שושן. היום שם משפחתי מלך. ארץ לידה מרוקו. התחתנתי בגיל 17 עם אברהם. בשנת 1961 גרנו בקריית שמונה. לאחר שנה עברנו לגור בשדה אליעזר שם נולדו הילדים שלנו וגם הנכדים שלנו.

זכרון העלייה לישראל ממרוקו

ההורים הודיעו לנו שאנחנו נוסעים לארץ אחרת. ממש לא היה ברור לנו שאנחנו עוברים לגור במקום אחר. שאלתי מדוע? נאמר לי: הארץ החדשה היא מדינה שחיים בה יהודים. לא הבנתי מה המשמעות. זה הדבר שעד היום זכור לי.

במרוקו בה אנחנו גרנו היו גם עמים אחרים: ערבים וצרפתים, לכן החליטו שהיגיע הזמן לנסוע לשם. (לא ידעתי שמדובר בישראל). לאחר כמה ימים ארזנו את הדברים החשובים למשפחה: לכל ילד הייתה מזוודה עם בגדים אישיים, וההורים לקחו גם תמונות משפחתיות, טלית, תפילין, תכשיטים אישיים. רוב החפצים נשארו מאחור…

בבוקר יצאנו לדרך, במכונית שחיכתה לנו בחוץ והגענו למחנה מעבר בקזבלנקה במרוקו. לאחר כמה ימים  הפלגנו מנמל בספרד למחנה מעבר נוסף בצרפת, ומשם הפלגנו לארץ והגענו לנמל חיפה. ירדנו מהאנייה ומשם  הסיעו אותנו לישוב ושם חיכו לנו אנשים מהסוכנות. הם הסבירו לנו את כל מה שאנחנו צריכים לדעת. קיבלנו מצרכים לכמה ימים עד שנסתדר. הגענו לבית שבו היינו צריכים ללון. אנחנו וההורים היינו תשע נפשות. קבלנו מזרנים ושמיכות.

בבוקר הלכנו למכולת  לקנות מצרכים. ושם פגשנו שוב את האדם שקבל אותנו כשהגענו והודיע לנו שהילדים צריכים ללכת לבית הספר. שמחתי  מאוד ללכת לבית הספר והיו לי המון חברות וחברים.

להורים שלנו היה מאוד קשה לא חשבו שכך היה צריך להיות, במשך הזמן התרגלנו למצב שבארץ. לאחר זמן עברנו לגור בקריית שמונה. המצב היה יותר טוב אבא שלי יצא לעבודה זה שיפר את מצבנו. הילדים הצעירים שבינינו הלכו לגן. הילדים הגדולים יותר הלכו לבית הספר

הזוית האישית

עדן משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא אסתר ומביא את סיפורה.