מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבי יצחק מלכה

סבי נולד בשנת 1938 בבית החולים סופה בעיר קזבלנקה שבמרוקו, להוריו יהודה ואסתר מלכה. ילד שישי מבין שבעה אחים ואחיות. המשפחה התגוררה בשכונת – דה נפה בקרבת נמל קזבלנקה.

הבית היה משותף לשישה דיירים ולהם באר מים משותפת לרחצה. השכנות עם הערבים הייתה שכנות טובה של כבוד הדדי. חבריו היו יהודים, צרפתים וגם ערבים. סבי נהג ללכת עם חבריו לשחות ולדוג בנמל הסמוך לביתו.

תחבים של סבא – דיג וכדורגל

הדייג הוא תחביבו האהוב, בנוסף סבי אוהב במיוחד כדורגל. עוד כילד היה משחק במרוקו. חבריו היו מכנים אותו בשם חיבה "גאיו" שובב. הוא ידע לתעתע אותם במשחק הכדורגל. את הכדורגל שאהב המשיך גם לשחק כשעלה לארץ הוא ואחיו כליפה. בהסתדרות שמעו על סבי ועל אחיו כליפה, שהם שחקנים טובים והזמינו אותם להשתתף בנבחרת הפועל נהריה, את הנבחרת ייצגו בכבוד והביאו ניצחונות רבים. גם בצבא סבי שיחק בנבחרת הכדורגל של פיקוד צפון.

סבא עם קבוצתו במדי הנבחרת

זיכרון ילדות

אני שואל את סבא שלי מה הוא זוכר מתקופת מלחמת העולם השנייה? וסבא מספר: "לפני שהגרמנים פרצו למרוקו הם היו בטוניס ובנו שם מחנה ריכוז, כוונתם הייתה לפרוץ גם למרוקו אך האמריקאים פשטו למרוקו והצילו את יהודי מרוקו. סבי זוכר שבהייתו בן 7 האמריקאים היו מסתובבים ומחפשים גרמנים שחדרו לקזבלנקה שהיא עיר נמל. בתקופה הזו היה עוצר.

לילה אחד – לילה חשוך לא היה חשמל היה עוצר וצפירות עולות ויורדות. סבי ומשפחתו ישבו בביתם ולפתע נקישות בדלת ביתם. אחיו הבכור חנניה שאל: "מי נוקש" וענו לו באנגלית: "תפתח בבקשה". הוא פתח את הדלת ומולו עמדו שני גברים דוברי אנגלית וביקשו להיכנס ושהם מאוד רעבים. כמובן שהמשפחה אירחה אותם והם ישבו איתם בשולחן ואכלו.

לפתע נשמעו מהרחוב, צפירות וניידות. אחיו של סבי ירד לשכונה והבין שמחפשים גרמנים שנמלטו. מיד הוא קישר שהאורחים שמתארחים כרגע בביתם הם גרמנים הנמלטים. הוא קרא לשוטרים לעלות לבית סבי והם נתפסו. לאחר מספר חודשים סבי ואחיו שיחקו כדורגל בחצר הבית בקרבת הבאר. הכדור נפל לבאר ובכדי להוציא את הכדור הם קראו לעזרה. ולהפתעתם נמצא בבאר הנשק של הגרמנים שהתארחו בבית סבי.

סיפור עלייתו של סבי לארץ ישראל

מהסוכנות היהודית היו מגיעים לקזבלנקה ומספרים ליהודים על ארץ ישראל. כמובן חלום של כל יהודי היה לעלות לארץ הקודש. אך העליה לארץ הייתה משימה קשה מאוד. כל זמן שהצרפתים שלטו במרוקו התנהלה עבודה ציונית, הייתה סוכנות שטיפלה בעליה בדרך כשרה. עצמאות מרוקו בשנת 1956 בישרה את סגירת שערי היציאה של יהודים ממרוקו וכך נוצרה עלייה לא חוקית, יהודים יצאו ללא מסמכים או בדרכים שונות כמו סבי. היה מחנה ובו כל העולים היו נרשמים על ידי נציגי הסוכנות וברגע שהערבים עצרו את העלייה העולים עוכבו ל-3 חודשים.

כשהמלך קיבל את העצמאות במרוקו, כמחווה המלך שיחרר את היהודים, בניהם גם אחיו ורעייתו של סבי. יום הנסיעה היגיע וסבי ליווה אותם לנמל לעלות על אניית קוטוביה, אך ברגע החליט שהוא לוקח את הסיכון ומתגנב לאנייה ללא ניירת וללא אישורים. הוא ידע שהוא מסכן את עצמו אך הרצון העז לעלות ארצה יחד עם אחיו שהיה קשור אליו מאוד היה חזק.

במשך 3 ימים עד שהאנייה עגנה בנמל מרסיי שבצרפת התחבא סבי מתחת למיטה. ממרסיי. העבירו אותם למחנה "מזארק" – שם נרשם סבי כעולה חוקי לישראל. לאחר חודש במחנה במרסיי עלו ארצה באנייה "ג'רוזלם" הישר לנמל חיפה.

בחודש יוני 1956 בן 18 סבי הגיע לארץ ישראל. מנמל חיפה העבירו את סבי אחיו ורעייתו לנהריה למעברת פחונים ואוהלים זה מה שזכור לו. בשנת 1961 עלו שאר בני המשפחה באניית "אגוז" והמשפחה התאחדה. סבי, בהגיעו לארץ ישראל עבד בסלילת כבישים – כביש מעלות נהריה ולאחר מכן התחיל את עבודתו במפעל ישאסבסט בנהריה.

צבא

בתאריך 11 לנובמבר 1957 התגייס לצבא ושירת שנתיים וחצי בגולני ולאחר מכן בשריון כנהגו של האלוף ישראל טליק במחנה ג'וליס. סבא שירת במלחמות ישראל: במלחמת ששת הימים –  בתפקיד נהג זחל בקונטרה חט' שריון גדוד 181. במלחמת יום הכיפורים – בכיבוש רמת הגולן. במלחמת שלום הגליל – בגדוד שריון כנהג זחל בצור ובצידון בלבנון ובשנת 1960 השתחרר מהצבא חזר לעבוד במפעל עד שיצא לפנסיה בשנת 1997.

 סבא בתקופת השרות הצבאי

אהבת חייו, סבתי מרים

את סבתי הכיר במעברה, הוא הכיר את הוריה והם מאוד אהבו אותו. הוא מספר לי מבט פה מבט שם וכך נוצרה לה אהבה. בתאריך 2 לאוגוסט 1961 הם נישאו בבית הקפה בטרומפלדור נהריה ולהם נולדו 4 ילדים ואימי אורלי היא השלישית.

 סבא וסבתא ביום חתונתם

לסיפור המלא והתמונות

הזוית האישית

אורי ממן: כיום, סבי האהוב פנסיונר הוא מרבה ללכת לבית הכנסת בוקר וערב. רוב משפחתו הלכו לעולמם מלבד שתי אחיות שאותם הוא מקפיד לבקר גם אם בריאותו נחלשה. זה לא עוצר אותו לנסוע למרחק לכבד את הוריו ולהדליק להם נר בבית העלמין. ומה שמשמח אותו כמובן זה אנחנו הנכדים שבאים כל חג וכל ערב יום שישי להיות יחד כמה שיותר ולשמוע אותו מספר לנו סיפורי ילדות וחוויות מהחיים.

זהו סבא שלי מלכה יצחק ואני אוהב אותו מאוד ומאחל לו שפע בריאות אמן .