מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יצחק איציק גבאי

סבתא מרגלית והנכדות גיא וירין
איציק בצעירותו
סיפורו של יצחק גבאי ז"ל שנפטר בגיל 46 ממחלה, סופר על ידי אשתו מרגלית.

ילדותו של יצחק
יצחק נולד בערב ראש השנה בתאריך 10.9.1938 בעיר ירושלים .יצחק הוא בן רביעי מבין שבעה אחים ואחיות . אמו הייתה עקרת בית ואביו היה חייט.
משפחתו התגוררה בירושלים, בשכונת נחלת ציון ובביתם היו שני חדרים. בחצר ביתם היה בור שבו הגשמים היו נאספים ולאחר מכן היו משתמשים במים שנאספו, בורות המים, היו דבר אופייני לבתים בירושלים.
בילדותו, היה נוהג לשחק ברוגטקה, גוגואים, תופסת, מחבואים ועוד, עם שכניו משפחת בנאי. היו לו הרבה חברים והוא היה מקובל בחברה.
הוא אהב מאוד את הבישולים של אמו, רבקה כמו מרקים שונים, חמין, חמוצים, קוסקוס, זיתים מבושלים וכמובן על האש. במהלך ילדותו למד בבית ספר "לבנים". הוא היה שובב, ולא אהב ללמוד, אהב לשחק בחוץ ולאסוף גרוטאות כמו : מסמרים וברגים. הוא היה ממלא את הכיסים בגרוטאות וכשהיה בא הביתה אמו הייתה מרוקנת לו את כיסיו ומתלוננת לאביו שכל הזמן היא רק מרוקנת לו את הכיסים עד שאביו החליט לתפור לו את הכיסים בכל המכנסיים.
שירות צבאי 
כשהתגייס לצבא אחרי הטירונות שיבצו אותו כלוחם בגבעתי, חטיבה 7.הוא השתתף במלחמת קדש בשנת 1956 ושם, הוא נפגש במקרה עם שלושת אחיו הגדולים אלי, אברהם ודוד בסיני.
 
בשנת 1953 עברו יצחק ומשפחתו מירושלים לעיר בת ים.
 
היכרות עם מרגלית
איציק, הכיר את מרגלית במסיבה אצלו בבית בעיר בת ים. בתאריך 10.11.1959. הם התחתנו ב"קפה לידו" וכל בת ים הייתה מוזמנת לחתונה כשמרגלית ואיציק התחתנו הם היו בני 21.
לאיציק נולדו ארבע בנות: רונית ריקי גלית ושרון.
מלחמות
 
מלחמת ששת הימים:
איציק השתתף במלחמת ששת הימים בשנת 1967. בשלב זה כבר היו לו שתי בנות רונית וריקי. הוא גויס שלושה שבועות לפני המלחמה. התקשורת בזמן המלחמה הייתה דרך גלויות ומכתבים. הוא היה כשבעה חודשים במלחמה כדי לשמור על השטחים הכבושים. במלחמה היו המון שבויים ואחד מהשבויים המצרים פחד שיהרגו אותו והתחנן בפניו שישאיר אותו בחיים ונתן לו תמורה ספר קוראן וקופסה ובה סכין גילוח
 
מלחמת יום כיפור בשנת 1973 :
בעשר בבוקר צלצל הטלפון וביקשו להודיע שיש גיוס. בשעה אחד ושלושים בצהריים כשהוא היה בבית הכנסת, רונית, בתו הלכה לבית הכנסת לקרוא ואמרה לו שיש מצב חירום והוא חזר הביתה. הציוד שלו תמיד היה מוכן עם הנעליים הצבאיות הבגדים וה"קיטבג". הוא אכל, לקח את הציוד ואז החלו להגיע המכוניות הצבאיות. המלחמה כבר החלה באותו יום בעשר בבוקר. כולם פתחו את הרדיו ושמעו שהמצרים מתקדמים לעבר ארץ ישראל. התקשורת עדיין הייתה דרך מכתבים וגלויות .כמעט כל המדינה נרתמה למלחמה ועקרות הבית שלחו חבילות לחיילים עם ממתקים ומאפים. איציק חזר מהמלחמה עם טראומה כי הוא ראה הרבה פצועים והרוגים מצד הישראלי. איציק היה נהג של זחל"ם סוג של טנק פתוח.
תפקידים ומקומות עבודה:
אחרי הצבא איציק החל לעבוד במפעל לאריגה. אחר כך עבד כמנופאי במנופים גדולים, הוא היה חרוץ מאוד ובעל משרד המנופים הכניס אותו כשותף. איציק פיתח את המשרד, קנה עוד משאיות ומלגזה והם עבדו מספר שנים יחד. לאחר מלחמת ששת הימים איציק רצה להיות עצמאי הוא עזב את השותפות ועבד עם משאית "סמיטרלייר".
בשלב מסוים הוא יצא למילואים ואשתו מרגלית, מילאה את החשבונות בבנק. היה לה כסף והיא החליטה לעשות עם זה משהו, דיברה עם אחיו של איציק והחליטה לקנות חנות. כשהוא חזר מהמילואים ובא הביתה אשתו אמרה לו יש לי הפתעה בשבילך ולקחה אותו לחנות שקנתה ואמרה לו זה שלך. הוא היה בשוק ואמר לה איך עשית את זה ? היא אמרה לו לקחתי הלוואה מהבנק.
 
לאחר מספר חודשים הם פתחו את החנות בענף הלבשה ובגדים לנשים ולגברים. הם עבדו בחנות במשך שנתיים. הייתה לו הצעה לעבור לאילת לפתוח מוסך בשותפות עם גיסו, הוא קיבל את ההצעה עבד כשלושה חודשים ולאחר מכן הם עברו לאילת והשכירו את החנות. מרגלית הייתה בהריון עם הבת הרביעית שרון, היא לא הסתגלה לחיים באילת ואחרי הלידה של הבת הרביעית רצתה לחזור לבת ים וביקשה זאת כמתנה ללידה של הבת הרביעית.
לאחר חודש הוא פירק את השותפות באילת והם חזרו לגור בחזרה בבת ים. החנות הייתה מושכרת בינתיים ועד שהיא התפנתה הוא הלך לעבור כשכיר בחנות של הדבקת טפטים ושטיחים מקיר לקיר. אחרי עשרה חודשים התפנתה החנות והוא פתח אותה והתחיל לעבוד בחנות כעסק של הדבקת טפטים ושטיחים מקיר לקיר. לאחר שלוש שנים הטפטים "יצאו מהאפנה", לא הייתה מספיק עבודה. הוא החליט, כאבא אחראי שדואג למשפחה לפתוח בחנות ענף שלא יהיה בו שפל, שתהיה לו תמיד עבודה ופתח חנות מכולת. איציק היה חרוץ מאוד ואשתו מרגלית עבדה אתו.
 
התחביבים של איציק
הוא אהב לדוג בכל יום שבת. הוא ומשפחתו היו נוסעים לחוף פלמחים למפגש  עם חברים שכמה מהם היו חובבי דייג. הם היו באים עם ציוד הדיג  ועם חליפות דייג. הנשים והילדים היו יושבים בחוף והגברים היו הולכים לדוג. הם דגו את הדגים וניקו אותם. היה להם סיר כמו חבית ענקית והם היו מביאים ירקות ושמים את הדגים ומבשלים אותם וזו הייתה ארוחת צהריים. חגיגת ה"דיג" התקיימה גם בחורף וגם בקיץ. באמצע שבוע, פעם בשבועיים היו נפגשים עם הג'יפ שלו והיו יוצאים לציד. הם יצאו לצוד באזור המותר לציד, באזור לכיש. היו צדים חוגלות, עופות, שפנים ומה שמותר. את ה"ציד" היו שומרים למפגשי החברים בחוף הים בשבת .
 
לאחר כשנתיים, בזמן שעבדו במכולת, איציק ומרגלית תכננו לנסוע לטיול בחו"ל ולסגור את החנות לחודש ביחד עם זוג חברים נוסף. הם תכננו לנסוע לאירופה.
איציק חולה
יום אחד, תוך כדי עבודה בחנות, הוא הרגיש סחרחורות והיה לו קשה ללכת פתאום. הוא הלך עשרה מטרים וכאבו לו הרגליים. איציק הלך לבדיקות. אחרי מספר ימים הרופאה הגיעה לחנות ואמרה לו שייגש אליה לקבל טיפול, כי הבדיקות הראו שיש לו רמת סוכר גבוהה מאוד. בהמשך הוא סיפר לה על כאבי הרגליים ומצאו שיש לו סתימת עורקים. איציק ומרגלית הלכו לפרופסור אנטבי באופן פרטי והוא בדק אותו ואמר שיש צורך בניתוח.
 
הטיול לחו"ל בוטל והוא אושפז ועבר את הניתוח לפתיחת העורקים וזה גם לא הצליח ומצבו התחיל להידרדר. איציק עבר השתלות ברגל. ניתוח זה לא הצליח, כאביו היו עזים ונאצלו לקטוע את רגלו. הוא אושפז בבית לווינשטיין כמעט שנה, הכינו לו פרוטזה והוא חזר הביתה. כעבור פחות משנה, כאבה לו הרגל השנייה הוא עבר ניתוח נוסף שעזר רק לחצי שנה.
יום אחד מרגלית הגיעה לעבודתה, היא עבדה כמנהלת חשבונות ואז צלצלו אליה מבית החולים "תל השומר" וסיפרו לה שאיציק, בעלה, מאושפז שם ויש לו כאבים חזקים. ניסו לייצב אותו וזה לא הצליח וקטעו לו גם את רגלו השנייה. מרגלית מספרת כי זה היה מראה מזעזע וקשה מאוד כי איציק היה אדם גבוה וחסון והוא התמודד עם הרבה כאב וסבל. בזמן אישפוזו, בשהותו בבית החולים הוא נדבק בחיידק ונפטר. הוא היה  צעיר רק בן 46 במותו.
 
האוספים של איציק 
לאיציק היו מספר אוספים. הוא אהב לאסוף מטבעות. והיה לו אוסף מיוחד מאוד של מדליות של אירועים שקרו במדינת ישראל והוא היה קונה את המדליות , כל מדליה שיצאה לשוק, מיד כאשר יכל. 
 
אישיותו של איציק
איציק היה אדם מאוד חברותי, הבית היה מלא בחברים וחברות, בית פתוח. הוא אהב להתלוצץ ולספר סיפורים. תמיד הילדים של החברים אהבו לשמוע אותו. עד היום שכשהילדים של החברים רואים את אשתו מרגלית הם לא שוכחים ונזכרים בו. הוא היה אבא טוב, היה תמיד גאה בבנותיו, נתן מה שהן היו צריכות אהב אותן מאוד ותמיד היה אומר בין כל החברים ש"הבנות שלי הכי יפות בעולם" .
 
לאיציק נולדו שמונה נכדים: צח, ליאת, טל, דנה, תומר, גיא, עמית, ירין ונין תום, שהוא אמנם לא זכה להכיר אך כולנו אוהבים לשמוע את הסיפורים עליו ואוהבים אותו מאוד.
 

מילון

קיטבג
תיק צבאי, קיטבג או בעברית "שק חפצים" הינו שק או תיק עשוי בד או אריג עבה, בצורת גליל, אשר נקשר מצידו האחד. בישראל משמש בעיקר לתיאור שק חפצים אישיים המשמש חיילים.

ציטוטים

”הבנות שלי הכי יפות !“

”הציוד שלו תמיד היה מוכן עם הנעליים הצבאיות הבגדים וה"קיטבג"“

הקשר הרב דורי