מאגר סיפורי מורשת

בס"ד תשע"ט

החיים מעניינים כשהם מועילים

סבא אורי כהן מספר לנכד יובל גרינברג

שמי יצחק אורי כהן. שם אבי אלכסנדר ושם אמי ברוריה לבית יהושע. נולדתי בעיר תל-אביב שבמדינת ישראל, ב-י'  אדר התרצ"ט, 2/2/1939 .מדי שנה אני מציין את יום הולדתי במפגש משפחתי.  הולדת בני הראשון הייתה חוויה של כמו לידה מחדש.

מקור השם שלי הוא יצחק: על שם דוד של אבי (או אח של סבי) שנפטר זמן מה אחרי שנולדתי, הוא היה אהוב על הורי. במשפחת הורי אני השני מבין 6 אחים:ידידיה, אלחנן, שולמית, מרים ורינה. לא הרגשתי אף פעם שאני הסנדוויץ'. הקשר שלי עם האחים שלי הוא מצוין. כל החגים אהובים עלי, משום שכולם חגיגיים.

גרנו במיבנה בלוקים ותיקרת בטון, בית בן חמישה חדרים: חדר הורים, חדר לסבא וסבתא, חדר לשלושה ילדים ועוזרת, וחדר מגורים.

אמא חלתה כשהייתי בן 9 ונפטרה כשהייתי בן 11.

ילדותי עברה עלי בתל-אביב וברמת-גן. באותה תקופה, אהבתי לנסוע על אופניים, ללכת לבני עקיבא ואהבתי שירי חגים ושירי פלמ"ח. זכורה לי תקרית, שילדים עשו לי פנצ'ר בגלגל האופניים. חבר מתקופה זו הוא דוד לוי. מבין משחקי הילדות שלי היו לשחק במשחקים כמו :קלאס, כדורגל וכדורעף.

אירוע משמח במיוחד בתקופת נעורתי היה הקמת מדינת ישראל. אני זוכר במיוחד שכולם יצאו לרחובות רקדו ושרו, והיתה שמחה גדולה.

בתיכון למדתי בישיבת כפר הרואה, בארץ ישראל. ידוע לי שסבא רבא שלי היה מורה של סבא. אהבתי בתיכון ללמוד תורה ואת החברים בבני עקיבא.חברי הטוב בתקופה זו היה הרב ברוך ויסבקר, יש לי איתו קשר עד היום.

לאחר התיכון הלכתי ישיבת כרם דיבנה, במשך 10 שנים. כיום הייתי רוצה להמשיך ללמוד תורה.

חפצים הקשורים לליבי היו: מצלמה, שקיבלתי אותה מסבא. שמרתי אותה עד שאבדה. אהבתי לצלם תמונות. חפץ מיוחד נוסף, שיש לי בירושה מסבא, הוא מחזור עתיק. גם אותו קיבלתי מסבא.

מלחמת ששת הימים

המלחמה שאני זוכר במיוחד היא ששת הימים. מלחמה זו התחילה כשהייתי בן 28.

הכרתי את אשתי ליביה בשנת תשכ"א, בבני עקיבא. התחתנו כשהייתי בן 21,באולמות נוף בתל-אביב.בתחילה גרנו בכרם דיבנה עד שנת תשל"ד. כיום אנחנו גרים במבשרת ,נולדו לנו 6 ילדים: ירוחם-דן, יועזר, ברוריה, צילה, הודיה ואלישמע. אני,יובל, הבן של צילה. יש לנו הרבה נכדים ,כן ירבו,הגרים: במבשרת, נריה, אורנית שבי שומרון וכרמי קטיף. ואנחנו פוגשים את הנכדים והילדים פעמיים בשנה, מתחת לבית הכנסת, במבשרת.

מקרה מיוחד שאני רוצה לספר לך עליו קרה בשנת ה'תשס"ג 2003 כשהייתי בן 64. בבר המצווה של רועי, הוא נפל ושבר את המשקפיים – זיכרון מתוק.

אני ונכדי יובל

הזוית האישית

הסבא אורי: נהנתי מאוד מתהליך התעוד, מההתעניינות וההקשבה. התיעוד תרם לקשר ביני ובין יובל בכך שישבנו ביחד ושמחנו.

תכנית הקשר הרב דורי – חשובה בעיני אבל בצורה המאולצת הזאת, היא לא משיגה את מטרתה. עדיף להניח לנכדים לשאול בחופשיות את השאלות.

הנכד יובל: למדתי מהספור של סבא פרטים שלא ידעתי: שיש לסבא אחים חורגים, 2 אמהות. מדוע קוראים לסבא יצחק אורי, ואיפה הוא גר וגדל. כשסבא שיתף אותי בסיפור הרגשתי קצת עצוב, כי הוא סיפר לי שסבתא רבתא, ברוריה, נפטרה שהיה ילד. אני מאחל לסבא חיים ארוכים וטובים ואני רוצה להגיד לסבא תודה על שהוא שיתף אותי.