מאגר סיפורי מורשת

שמי אבי ארז, נולדתי בשנת 1949 בישראל לבית משפחת טננבוים. אני משתתף השנה עם אור נכדי בתכנית הקשר הרב דורי, סיפרתי לנכדי אור על משפחתנו ובחרתי להביא את הסיפור על יעקב בן הדוד האהוב.

יש לי במשפחה המורחבת מספר בני דודים שאני אוהב אותם ואני בקשר אתם עד היום, במיוחד נקשרתי בתקופת הילדות לבן דודי שהיה גר בפתח תקווה. שחקנו יחד בילינו יחד וביקרנו אחד את השני. בתקופה זאת גרתי בגבעתיים ובחופשות ובחגים היינו מבקרים זה את זה. לימים התבגרנו, כל אחד מאיתנו גידל משפחה וכל אחד פיתח לעצמו עסק משלו.

יעקב היה דוקטור לפיזיקה ומתמטיקה ואני לאחר לימודים עסקתי בביטוח. עם השנים יעקב עבר לגור בארה"ב בעקבות אחותו שגרה שם שנים קודם לכן. המשכנו לשמור על הקשר ואף ביקרנו אחד את השני התבגרנו נולדו לנו ילדים.

יום אחד צלצלה אלי אשתו של יעקב וסיפרה לי בכאב ובבכי כי יעקב חולה במחלת הסרטן. בנו של יעקב שהיה אז רופא המליץ לו לעשות טיפולים מיוחדים באירופה ובארה"ב הטיפולים האלה היו מאוד לא מקובלים.

הם החליטו לטוס לגרמניה ולהתחיל סידרה של טיפולים. הטיפולים בפני עצמם היו מאוד קשים וצרכו הרבה כוח ואנרגיה מיעקב. יום אחד כשהתקשרתי לשאול לשלומו הוא אמר לי שאין לו כוח להמשיך בכך, למרות שתוצאות הטיפול היו טובות. הוא תיאר לי את מה שהוא עובר, כמו אחד שעובד בבניין וסוחב על גבו משאות כבדים אבל הוא לא יכול להמשיך בכך כי הוא מבוגר מידי.

בטלפון הוא כבר התחיל להיפרד מכל בני משפחתו וסיפר לי כמה שהוא אוהב אותם וכמה שכל אחד מהם מסודר ולומד.

אמרתי לו "זה לא בא בחשבון" ושהוא חייב להמשיך בטיפולים. אמרתי לו: "מחר אני מגיע אליך". הזמנתי כרטיס טיסה וטסתי למינכן דרך ציריך שבשוויץ. היינו צריכים להחליף מטוס בשוויץ בלילה. התברר שאין טיסה למינכן וחברת התעופה סידרה אוטובוס שנסע כל הלילה. בבוקר הגענו למינכן, לקחתי מונית לביתו של יעקב. באותו יום הסתובבתי אתו דיברתי אתו ושכנעתי אותו שימשיך בטיפולים הקשים אך המועילים.

יעקב הסכים. לשמחתי הרבה ולאחר מספר שבועות הוא יצא מבית החולים במצב בריאות טוב וחזר לעבודתו.

הזוית האישית

אור הנכד: הסיפור של סבא ויעקוב בן דודו היה מרגש ומלמד שאסור לוותר.

 אני וסבי בתכנית הקשר הרב דורי