מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ימי ילדותי בתוניס ובישראל

ירין מראיינת אותי
בקורס תפירה

ימי ילדותי בתוניס ובישראל שם אבי שעיה ושם אמי מחבובה. הבית שלי היה לא רחוק מהנחל. מצד ימין הייתה מאפייה של ערבים וממול בית הכנסת של גבס. אחרי המאפייה היה שוק ושמה היו כמה דוכנים של יהודים, סנדלרים וחייטים.  אנחנו 2 אחים ו-2 אחיות: אחותי הגדולה מורז'נה ואחיי ברוך ויוסף. אמא הייתה עקרת בית. אבא היה תופר והייתה לו חנות פרטית. אבא שלי היה תורם הרבה לקהילה, במיוחד בחגים הוא תרם בגדים והזמין אנשים לארוחות.  אבא היה גבוה וחזק. השיער שלו חום, חבש ברט. בחוץ לארץ לבש ג'לבייה ובארץ לבש תלבושת רגילה. אמא הייתה נמוכה, מלאה, השיער שלה היה חום, ארוך ומכוסה במטפחת. הייתה יפה ונדיבה.  במיוחד אהבתי את דודתי, אחות של אמא, ז'ינה (נפטרה בגיל 80). היא הייתה גרה בראשון לציון. נפגשנו רק לעתים רחוקות באירועים, בחגים, אבל הקשר היה חזק. אהבתי אותה מילדות. תמיד קיבלה אותי יפה, סיפרה לי סיפורים ופינקה אותי. גם הדודה מצד אבא, מילייה, הייתה מפנקת אותי. היה לנו בית גדול מאד, 5-4 חדרים. בניין ערבי עם חצר. בחצר הייתה באר, מטבח ושירותים. לא הייתה מקלחת התקלחנו בגיגית. צבע החדר היה לבן, כי לא היו צבעים, היה רק סיד. בבית גרו ההורים, סבתא ואח של אבא.  רב הקהילה, הרב חיים חורי, קרוב של סבתא שלי, מסעודה. בקהילה היו 300 -400 משפחות. נפגשו בעיקר בבית הכנסת. לא הלכו לדיסקוטק או מסעדות. היינו כמו בבני ברק. הקהילה הייתה דתייה מאד. היהודים היו מלוכדים דאגו אחד לשני בכל מה שצריך. בכל אירוע כל האזור היהודי היה ביחד. 

זיכרונות ילדות הגעתי לארץ ישראל בערך בגיל 8 וחצי מתוניס. לא זוכרת חברות מחוץ לארץ, אלא חברות מהארץ משכונה א'. היינו בשכונה 20-25 בנות בשכונה. כשמישהי יצאה מהבית היינו מחכות לכולן ונפגשות ברחבה של השכונה, שהייתה ליד הבתים. זה היה כמו המועדון שלנו. הכי מאוחר היינו מבלות עד עשר בלילה שיחקנו: מוכנים, כובע, כדורגל, מחניים, כדורסל. משחקים שהיינו משחקות: מחניים וכובע. כל ילדי השכונה שיחקו יחד, גם בנים וגם בנות שיחקו ביחד. משכונות אחרות באו לשחק אתנו. שחקנו כמו בנים וקפצנו "חמור חדש" ו 5 אבנים. עד היום אני משחקת עם הנכדים והילדים של השכנים.מנהגים שזכורים לי מבית הורי:  בשבת אסור היה לשבת על הרצפה. בשבתות וחגים אחרי האוכל אמרו פיוטים ושרו בר יוחאי. בשבת בבוקר הבנות היו הלכו לבית הכנסת עם אמא. אני נוהגת בשמחת תורה ללכת לבית הכנסת של העיראקים בשכונה ג'. יש שם ספר תורה של אבא שלי. כל ערב שמחת תורה מוציאים את הספרים ועושים תהלוכה, זורקים סוכריות. זה מרגש מאד. אני מרגישה שאבא שלי רוקד אתנו. כל המשפחה מגיעה. בית הכנסת הזה מיועד למשפחה שלי בשמחת תורה. בית הכנסת חביב עלינו מאד, מרגישים כאילו שאבא שלי גר שם. 

תרופות סבתא:  אני אוהבת לעשות כל מיני תרופות סבתא:לכאבי ראש: לדפוק שום עם הקליפה ולשים על המצח לשניות, אי אפשר לשים להרבה זמן כי זה  שורף והעור של המצח יכול להתקלף. לקשור רק לכמה דקות. אחרי  10 דקות עוברים הכאבים. צריך למרוח אחר כך שמן או קרם.לכאבי אוזניים: לחתוך בצל לשני חלקים, לרסק עם מזלג, לערבב שמן זית. לשים על הכף, לחמם על הגז לא יותר מידי. לטפטף באוזניים, לקשור ולא לתת לטיפות לצאת החוצה.לחרחורים ולשיעול: אפשר להשתמש גם בעראק, קוניאק, כמון. לשתות חצי כפית ואחר כך להעביר את הטעם עם לימון או תה.לכאבי גרון: לשתות בבוקר מיץ מלימון טרי עם כף סוכר, בלי מים.מאכלים מבית אמא: כל המאכלים של התוניסאים. קוסקוס, קציצות, מעיים של כבש או פרה ממולאים בשר, אורז וירק. מתכון ל"עצבנה" לוקחים עלי סלק ירוק (יש בזה הרבה עבודה אבל טעים מאד). מנקים, מוציאים את העלים הירוקים. מטגנים קצת. זה נשרף מהר וצריך לדעת לבשל אותם טוב. קוראים לזה "בחילה".  לרסק את עלי הסלק המטוגנים. להכין רוטב של שעועית לבנה, בשר ותפוחי אדמה. להוסיף את ה"בחילה". היום אני מבשלת כל מיני דברים מכל מיני עדות, כל מה שנראה לי טוב. אוהבת מאכלים חריפים יותר.

חפץ מיוחד עבורי שַל בצבע סגול עם פרחים: אמא שלי קבלה אותו מדוֹד שלה והביאה לי. השַל הזה משנת 1930-1940. מזכיר לי את אמא ואת הדוד שלי. מסמל לי שמחת חיים, שיש לי מזכרת מהם. אני שומרת אותו רק לבריתות. כשאלו תינוקות מהמשפחה שלי, אני שמה עליהם את השַל, כשלוקחים אותם לכיסא של אליהו. בחרתי בחפץ הזה כי הוא עדין מאד והוא עבר מיד ליד מדור לדור.

מילון

של
צעיף צמר גדול שמניחים על הכתפיים

ציטוטים

”כשחיים בקהילה כולם עוזרים זה לזה“

הקשר הרב דורי