מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילידת חיפה בשנות ה 40

אילנה ואור בתכנית הקשר הרב דורי
אילנה בחדר ניתוח
רפואה היא חיי

שמי אילנה ושמות הוריי – לאה ומנחם. אבא עלה לארץ בשנת 1934 להכין את האפשרות שלו להתחתן עם אמי – אהבת ליבו, אותה השאיר בפולין כדי להכין את העלייה שלה לארץ. אמא הגיעה אחרי הנישואין עם אבא כעבור 4 שנים, הם היו עצמאיים והייתה להם חנות מכולת וירקות. אחרי השגת ביטחון כלכלי אמא נכנסה להריון עם אחי הבכור בשנת 1937 ואחי נולד ב 1938. אני נולדתי אחרי בשנת 1941 למשפחה מאוד אוהבת.

גרנו בהתחלה ברחוב ארלוזורוב בדירה שהשתתפו בה 3 משפחות מפולין (חברים). כאשר אחי נולד אמי רצתה להראות את הנכד למשפחה, אבל נפתחה כבר מלחמת העולם ה-2, והחיים המשיכו באותה הצורה וחינכו אותנו בגן ובבית ספר פרטי. אחי ואני למדנו בבית הספר "גימנסיה ביאליק". אחי היה תלמיד מצטיין בכל ואני הייתי מתחתיו וכל הריקושטים והגאוניות שלו עברו אליי. כך עברו השנים של בית הספר.

סיימתי את לימודיי ונרשמתי לבית ספר לאחיות על שם בני ציון. למדתי שם 3 שנים וקיבלתי תעודה של אחות מוסמכת. עברתי את כל המחלקות, סיימתי במחלקה של חדר ניתוח וגילו בי אפשרות להשאיר אותי בחדר הניתוח עוד בטרם עברתי קורס חדר ניתוח.

בשנה השלישית הגיע עיתונאי של עיתון חיפה כדי לראיין על התפתחות בית החולים. באותו היום הייתה לנו בחינה במחלות ילדים. מנהלת בית הספר ראתה אותי בפנימייה וקראה לי בביגוד מלא לראיון ואני ראיתי – גבר נאה, רזה, חסון, כתב בעיתון חיפה, שראיין אותי על התפתחות בית החולים. ימים ספורים לאחר הראיון נפגשנו באקראי ליד קולנוע ארמון, הייתי עם חברה והוא הציע עם חברו לצאת לריקודים. אני הייתי רקדנית טובה ולא ידעתי מה הוא יודע, אך הוא היה עם רגלים שמאליות… בקיצור הסתכלתי על ידיו ולא הייתה עליהן טבעת. שיערתי שהוא רווק. נפרדנו באותו ערב והוא הודיע לי שהוא נוסע למחרת מטעם עבודתו לחופשה של שבוע וביקש ממני שנתכתב והסכמתי. לאחר המכתב ששלחתי התקצרה חופשתו והוא חזר אליי במהרה.

חלפו 5 חודשים של חברות ואהבה ואז התחתנו – "ידענו שזה זה" – ואני המשכתי במקצוע שלי כאחות חדר ניתוח. כעבור שנה נולד לנו בן ראשון – בכור, ודאגתי לטיפול מסור עבורו והמשכתי בעבודתי. דוד היה עצמאי. היה לו עסק טכני של מלגזות, הוא עבד לטובת הצבא – צה"ל, ולטובת קיבוצים, וטיפל בהכל במסירות ובידע רב. לאחר 3 שנים נולד לנו הבן השני ושלוש שנים לאחר מכן הבן ה-3 וכך היו לי 3 בנים יפים וטובים וכל אחד בדרכו שלו.

הבן הראשון שלי למד בבית ספר רגיל וסיים בית ספר חקלאי בפרדס חנה, הכיר את אשתו, נולד להם בן שהוא נכדנו הראשון, ואחרי שנה כאשר הנכד היה בן שנה הם נסעו לדרום אפריקה כדי להעלות את רמת חייהם. הוא התעסק בפיתוח גנים. היה באפריקה במשך 5 שנים ושני האחים, כשהיו לפני הצבא נסעו לבקרו. הם חזרו לארץ לאחר הביקור, סיימו את השירות שלהם בצה"ל והבן השני, עידו, נסע והשתקם במקום יחד עם גל, הבן הבכור. שם הוא הכיר את אשתו, הם התחתנו ונולד להם הם בן, הנכד השני שלי.

עידו רצה להתקדם ולמד להיות שף בבית ספר צרפתי. את הלימודים סיימו 14 איש והוא ממקום במקום הראשון, אפילו ללא ידיעת השפה הצרפתית. מאחר והוא היה מוכשר כל כך כסטודנט הוא עבד עם שפים מוכרים ובתום לימודיו השפים בחרו בו למכור לו את העסק של קייטרינג קשר בקהילה. כסף לא היה בשביל לקנות עסק כזה יקר ולכן איפשרו לו לעבוד ולהצטרף אליהם ומהרווחים שלו לשים בצד לרכישת המקום. הוא חיפש שותף מנהלי ועבד במשך 23 שנים בעסק שהיה במקום הראשון ביוהנסבורג. הוא שירת את כל הקהילה היהודית בעיר, כולל חברות שקשורות לשגרירות ישראל בפרטוריה הבירה, כמו ויצ"ו וחברות ישראליות אחרות. כולן נהנו מהקייטרינג שנקרא satan & pit  (ואלו הם שמכרו לעידו את העסק).

עידו חזר לארץ לאחר 23 שנים של שהייה בדרום אפריקה, ולאחר אסון שקרה – אישתו נהרגה בתאונת דרכים, כאשר הילד היה אז בן 7 – הוא הכיר בארץ בחורה מקסימה, עם בן בגיל 4 כאשר הוא שהה בארץ מספר ימים. הוא הכיר אותה ונוצר ביניהם קליק והוא הזמין אותה לבוא להיכרות בדרום אפריקה ואכן היא הגיעה לשם עם בנה והיא אמרה שהיא באה לחצי שנה בלבד כדי להכיר את המקום וכמובן אותו. ומכיוון שהיו לעידו קשרים טובים עם הקהילה הוא סידר לה עבודה בשגרירות בנושא של מסחר ותעשייה. עברה חצי שנה והיא ידעה מה היא רוצה והיא חשבה על חזרה לארץ והם התארגנו לכך. היא מצאה מיד מקום עבודה בארץ דרך דרום אפריקה והיא הייתה רצינית מאוד בעבודתה. בארץ נולד להם בן משותף ויחד הם 3 בנים מקסימים, חכמים ואמיצים.

הבן השלישי, ששמו אסף, הלך בעקבות אחיו לאחר שסיים את הצבא, נסע לדרום לדרום אפריקה ומאז הוא שם ונשוי לבחורה דרום אפריקאית. אחיו עידו עשה לו קייטרינג בחתונה שלו, ברמה הכי גבוהה שכל אחד היה מוכן לקבל ולחוות. נולדו לו 2 בנות מקסימות ומפונקות ואנחנו פעם בשנה נפגשים וזה מאוד קשה רגשית ונפשית וכל יום אנו בקשר איתם.

והנה הגענו לסוף – היום אני פנסיונרית, מתנדבת 15 שנה בבני ברית ואחראית על גני ילדים במצוקה (בבני ברית). אני מציירת, מתעמלת פעמיים בשבוע, פעם בשבוע מציירת. אנחנו מבלים הרבה מאוד שעות ביחד ומנסים כמה שיותר להיות ביחד ואני חיה באושר ואושר.

עבדתי בבית חולים הפרטי אלישע במשך 36 שנים, תחילה התחלתי לעבוד כאחות מוסמכת והשתתפתי בכל סוגי הניתוחים בעיקר באורטופדיה, עיניים, גניקולוגיה, אורולוגיה ועוד. לאחר מכן, כאשר האחות האחראית שהייתי סגניתה יצאה לגמלאות, מוניתי לאחות אחראית בחדר הניתוח בבית החולים. רמת העבודה הייתה מעולה. הקפדתי על עבודה נכונה ותקנית בהתאם להוראות החוק וקידמתי את איכות השירות למנתחים ולמנותחים ועל זאת הייתה גאוותי.

כהערכה על עבודתי וניהול חדר הניתוח, נשלחתי להשתלמות בבית חולים מרכזי בעיר דיסבורג בגרמניה, המתמחה בטיפול בנפגעי תאונות וטראומה, כדי להשתלם בתחום זה גם על עבודת הצוות ועל סוג הניתוחים השונים. לאחר חודש בחדרי הניתוח של בית החולים הגרמני, ראיתי והבנתי שהרמה שאנחנו עובדים לפיה בארץ היא בדרגה ראשונה.

עם הזמן, השתנו תנאי העבודה בבית החולים. הגיע מנהל אדמיניסטרטיבי חדש שלמד ובדק את תנאי העסקתם של צוות העובדים בבית החולים ואת משכורתם. הוא התמקד בעובדים שמשכורתם גבוהה. אני הייתי אחת מהם והוא ביקש מהנהלת בית החולים לפטר אותי. לאחר שיחה עם מנהל בית החולים בעניין גובה השכר, הסכמתי לרדת בשכרי ולעבוד מספר מצומצם יותר של ימים, אך הרגשתי שאני צריכה ומחויבת להיות אחראית על תפקוד חדר הניתוח במשך כל השבוע. אך,כשהכינו את חוזה התעסוקה החדש ראיתי שהוא לא כלל את קרן ההשתלמות. לא הסכמתי לכך. יצאתי לחופשה על מנת שההנהלה תחליט על דרישתי לא לשנות סעיף זה. כשחזרתי מהחופשה, לא השתנו התנאים ופרשתי לגמלאות.

גורלי שפר עלי והוצעה לי משרה כאחות מחקר בבית החולים "תל השומר" במכון "גרטנר", שעסק במחקר של גידולי מוח אלימים כתוצאה מקרינה אלקטרו מגנטית, בעיקר משימוש בטלפון סלולרי. עבודתי התרכזה בעיקר בבית החולים רמב"ם כדי לאתר ולראיין את החולים המאושפזים בו. הייתי אחראית גם על איתור חולים ומשפחותיהם בצפון הארץ. לאחר שלוש וחצי שנים מעניינות מאוד המחקר במבוגרים הסתיים, ולמרות שעדיין לא הגיעו למסקנות סופיות בעניין התחילו במקביל מחקר על ילדים. אחרי תקופה קצרה של עבודה עם ילדים חולים, לא יכולתי להמשיך את העבודה הזאת מסיבה נפשית. לא יכולתי למשיך לראות את סבלם.

עם הפסקת עבודתי במחקר זה קיבלתי את הפיצויים שהגיעו לי ואיתם נסעתי עם בעלי לטיול של חודש בדרום אמריקה, שכלל שייט באונייה סביב היבשת. הצטרפו אלינו לטיול גם זוג חברים טובים. הטיול היה לציון 50 שנות נישואינו. טיול מהמם. ארצות אחרות, תרבויות אחרות, הרבה כדורגל ובכל מקום חנויות עם אביזרי כדורגל, היינו באצטדיון הענק סאו גנאריו (בעיר ריו דגאנרו), בריו דז'נרו שהינו במלון על חוף קופה-קאבנה. ביקרנו את הקורקובאדו (פסל ישו הענק שמשקיף על העיר) ואכלנו במסעדות של בשר (בעיקר אסאדו) ונהנינו מאוד. מפלי האיגואסו שביקרנו בהן בהמשך היו מדהימים.

במשך השנים בהיותנו בגמלאות, נסענו לכל מיני ערים באירופה – בברלין, צרפת, גרמניה, סלובניה, סלובקיה, אנגליה, שוויץ, הונגריה, פולין, איטליה, ספרד, הולנד, גרמניה, יוון וארה"ב. ידנו עדיין נטויה ונמשיך לטייל בעולם. לאחר יציאתי לגמלאות הצטרפתי לארגון "בני ברית" בחיפה. הארגון נוסד בארה"ב בשנת 1846 על ידי 12 מהגרים מגרמניה שהשתייכו ל"בונים החופשיים". כאשר הם ביקשו להצטרף לארגון האמריקאי הם נידחו בגלל יהדותם. לכן הם החליטו להקים ארגון יהודי טהור בשם "בני ברית" שמטרתו הייתה להגיש עזרה ותמיכה לעניים ונצרכים יהודים. הארגון פועל כיום ב-60 ארצות בעולם. הארגון הוא יהודי ויכולים להשתייך אליו יהודים בלבד, ומרכזו הוא בארה"ב.

הצטרפתי  ללשכה קיימת בשם "ניצני חיפה" שחברות בו נשים בלבד. קיימת גם לשכת גברים בשם "ניצני כרמל" בו חבר גם בעלי דוד. כמו כן קיימות גם לשכות מעורבות. בחיפה קיימות כיום 11 לשכות הפועלות במסגרת מועצה אזורית. הארגון פועל בכל מדינת ישראל בלשכות הפועלות במסגרת מועצות אזוריות. מרכז הארגון נמצא בתל אביב ונקרא בשם "הלשכה הגדולה". תפקידי במסגרת הלשכה והארגון בחיפה הוא אחריות בטיפול ב-32 גני ילדים במצוקה בחיפה בשיתוף פעולה עם מחלקת הרווחה של עיריית חיפה. בנוסף גם טיפול בנושאים הומניטריים של עזרה לנזקקים.

תמונות שצויירו על ידי אילנה:

תמונה 1
  
תמונה 2

הזוית האישית

אור: החוויה האישית שלי הייתה עצומה וגדולה. למדתי המון וגיליתי דברים שלא ידעתי לפני כן. הכרתי אישה מדהימה ומקסימה והיה לי מאוד כיף ללמוד ולעבוד איתה. אני מאחל לאילנה המון המון בריאות ואושר ושתנצל כל רגע בחיים. תישארי כמו שאת, אישה שמחה כל הזמן ונערצת על כולם. היה לי העונג לעבוד איתך ואשמח שנשמור על קשר.

אילנה – אור יקר, נהניתי מלשבת איתך ולספר לך על ילדותי, בגרותי, לימודיי בבית ספר לאחיות, 3 שנים בפנימייה בזמנו (היום כבר לא) של ביה"ח בני ציון. סיימתי 3 שנות לימודים ועוד שנה של לימודים מיוחדים לקבלת תואר אחות מוסמכת לחדר ניתוח. 36 שנים של עבודה מאוד אינטסיבית, אך שגרמה לי סיפוק ואהבת המקצוע.

אני גאה בך שאתה לומד בפנימייה צבאית, שמקנה לך ערכים טובים וחשובים לקראת הצבא וחיים בהמשך. הוכחת שאתה ראש קבוצה וקיבלתי גם את חסרונך במפגש כזה או אחר בגלל התחייבות אחרת באותו הזמן. אני בטוחה שאתה תצליח בכל מה שתעשה ותיישם את החינוך באחריות שמקנים לך בלימודי המכללה הצבאית. אתה תתבגר, תרכוש מקצוע, תקים משפחה אחרי הצבא ותזכור אותי ואת דוד בעלי בתקופת לימודיך וגאוותינו על כל מה שאתה עושה. עלה והצלח אמן!!! כן יהי רצון.

מילון

"ניצני חיפה"
שלוחה חיפאית של ארגון "בני ברית" העולמי שמטרתו לעזור לנזקקים ולתרום לחברה.

ציטוטים

”קידמתי את השירות למנתחים ולמנותחים והייתי גאה על כך“

הקשר הרב דורי