מאגר סיפורי מורשת

שמי משה ויינשטוק, נולדתי בלודג' בפולין בסוף שנת 1932 בן שלישי במשפחה, אחי הגדול דוד נפטר בהיותו בן 42 ממחלת הסרטן ואחותי מינה עזבה את הארץ מיד אחרי הצבא ועד היום גרה בדרום אפריקה.

בתי יעל מובילת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספרה בנס ציונה ביקשה ממני שנתעד את סיפור חיי. שמחתי על ההזדמנות, היות ואני כבר לא צעיר וחשוב לי שהסיפור ישמר לעד.

בתקופה בה נולדתי, האווירה בפולין הייתה רוויה אנטישמיות ומדי פעם היו פרעות ביהודים (פוגרומים). דבר שהווה קרקע לצמיחת תנועות ציוניות שהחשובות ביניהן היו החלוץ, פועלי ציון, השומר הצעיר ובית"ר. תנועות אלה  התחילו להתארגן מייד לאחר מלחמת העולם הראשונה במטרה לעלות לארץ ישראל ולהקים בה תעשיה או יישובים חקלאיים.

אבי יצחק הצטרף לחלוץ בלודג' ועשה את כל ההכנות על מנת לעלות לארץ וכל זאת בהדרכת אנשי החלוץ. הם שלחו אותו ללמוד להפעיל מכונות לייצור גרביים וטקסטיל על מנת לעלות ארצה בבוא היום ולעבוד בבית חרושת לודג'יה שהוקם בארץ באותם הימים.

לאבי יצחק סידרו תעודות מזויפות של רב והוא החל לגדל זקן. הוריי קיבלו אשרת כניסה לארץ כי חיכתה לאבי עבודה בתור מכונאי גרביים בבית חרושת לודג'יה.

בספטמבר 1935 יצאנו הוריי ואחיי ברכבת מלודג' לוורשה ומשם ברכבת אחרת נסענו לעיר החוף טרייסט בגבול איטליה ויגוסלביה ומשם עלינו על אנייה שהפליגה לחופיי ארץ ישראל. האנייה עגנה מחוץ לנמל יפו וסבלים שעובדים בנמל העבירו אותנו בסירה שהביאה אותנו לרציף ומשם נסענו בכרכרה לתל אביב. בתל אביב היינו ימים אחדים ולאחר מכן עברנו לשכונת אגרובנק בחולון.

אבי התחיל לעבוד מייד בבית חרושת לודג'יה וכן הצטרף לשירות פעיל בהגנה ובמפא"י (תנועת העבודה של היום). עם הקמת המועצה המקומית נבחר אבי לחבר המועצה הראשונה. יחד אתנו הגיעה לארץ גם האחות הצעירה של אבי – אסתר. היא התגוררה אתנו זמן מה ועם פרוץ המלחמה התגייסה לצבא הבריטי ושירתה במדבר סיני ובמצריים. אחיו הבכור של אבי נהרג בגרמניה ע"י הנאצים ואח ואחות אחרים היגרו לדרום אפריקה והקימו שם את משפחותיהם. כל אחיה ואחיותיה של אמי נספו בשואה בפולין.

במקביל לעבודה בלודג'יה, אבי התגייס להגנה והיה קצין מודיעין. כשגדלנו, אני ואחיי התגייסנו גם כן להגנה והשתתפנו בפעולות נגד הצבא האנגלי ששלט אז בארץ. הפעילות שלנו הייתה סודית מאוד ואסור היה לאף אחד לדעת מה שאנחנו עושים.

בגיל 13 חגגו לי בר מצווה. מפקדים של ההגנה באו לבית שלנו שהיה ברחוב שנקר בחולון, סגרו את התריסים כדי שהאנגלים לא יגלו את כל המפקדים שהיו בבית שלנו ואז אבי הוציא אקדח "תופי" ונתן לי אותו במתנה כמתנת בר מצווה. אחותי שהייתה גדולה ממני בשנתיים לימדה אותי להשבע למדינה שבדרך. אחרי שקיבלתי את האקדח לקחו אותו ממני ושמו אותו בסליק גדול שהיה בבית חרושת לודג'יה. מאז המשכתי להיות פעיל בהגנה ועברתי קורס מ'כ (מפקד כיתות). בקורס למדנו להשתמש בנשק קר שזה היה מקל קצר ומקל ארוך. אחרי הקורס המשכתי להיות פעיל בהגנה עד לתחילת מלחמת השחרור. באותו זמן למדתי בבית ספר מקצועי "שבח" בתל אביב אך, בגלל הפעילות שלי בהגנה הייתי נעדר מהלימודים וכשרציתי לחזור ללימודים לא אפשרו לי ולכן נאלצתי לעבוד בבית חרושת "מכסף" ובמקביל, המשכתי לימודי ערב בבית ספר "מקס פיין".

סיפור חברות שצמח לאהבה גדולה

בתום המלחמה הייתי בקבוצה בנוער העובד בחולון וביחד עם כל החברים והחברות שבקבוצה הייתה גם אמא שלך רותי שהייתה חברה שלי מגיל 15 התגייסנו לצבא לנח"ל. בזמן זה היה בארץ פילוג בתנועה הקיבוצית ואני ורותי נפרדנו וכל אחד הלך לקיבוץ אחר. אני הלכתי לקיבוץ ארז ואמא שלך לקיבוץ מעגן מיכאל. אך האהבה ניצחה והתחתנו בתאריך 13.10.1956.

מיד לאחר החתונה התחיל מבצע "סיני" (מלחמת קדש). אני ירדתי לסיני ואמא שלך גוייסה ונשלחה לשרת בגבולות הקו הירוק. לאחר מבצע קדש חזרנו לחולון והחלטנו להרחיב את התא המשפחתי. ראשונה נולדה אדווה כיום היא בת 61, נשואה לאשר ואמא לדניאל בת 34 ולאדם שהוא בן 31. כולם גרים בארה"ב. שני נולד עופר כיום בן 57, נשוי ליפית, אבא לגל בן 29, לרון בן 27 ולנועה בת 17. ואחרונה חביבה נולדת את. היית תינוקת יפיפיה וגדלת להיות אשה יפה. גם את כמוני וכמו אחייך שרתת בחיל המודיעין. התחתנת עם אייל והבאתם לעולם שלושה בנים מקסימים. שגיא חייל בסיירת חרוב שלימים הפך גם הוא למ"כ. אמיר חייל במסלול קשר"ג ויובלי הקטן שחקן כדור סל ולומד בחטיבה. מאחותך אדי יש לי כבר שני נינים: אהרון בן 3 וריילי בת 2.8

בצבא נשלחתי לקורס מ"כים בנח"ל. נשארתי להדריך עוד 2 מחזורים של "מכים". משם עברתי לחיל המודיעין. שרתתי בחיל המודיעין כ-35 שנים בתפקידים סודיים ומרתקים למען בטחון המדינה. אף אחד מבני המשפחה לא ידע במה עסקתי, חוץ ממך, שהיית סקרנית מאוד וכשאת התגייסת לחיל המודיעין התחלת לשאול שאלות ולחפש את כל התשובות שהיו חסרות לך (וגם מצאת אותן).

השתחררתי מהצבא בדרגת סגן אלוף. במהלך שרותי בצבא, קיבלתי ציון לשבח של הרמטכ"ל ופרס בטחון ישראל על פעולות ומבצעים סודיים שהייתי שותף להם ובגלל היותם סודיים לא אוכל לספר אותם (למרות שאת יודעת).

אחרי הצבא עסקתי בהתנדבות בעזרה לאנשים מבוגרים התנדבתי בעשיית משחקים לילדים במוזיאון לתולדות חולון. גם בימים אלה אני ממשיך בעשייה ומייצר פאזלים לילדים וכל זאת בהתנדבות. אני מטפל ברותי אימא שלך שחולה במחלת "אלצהיימר" כבר הרבה שנים וסועד אותה יום יום שעה שעה באהבה גדולה כמו שהייתה מהיום שהכרנו.

הזוית האישית

משה ויינשטוק: תודה לך יעלי על העלאת הסיפור שלי למאגר הסיפורים, כפי שעשית עם אמא לפני 4 שנים. אני יודע כמה היה חשוב לך לשמוע את הסיפורים שלי. אני בטוח שבגלל גילי המופלג השמטתי הרבה פרטים חשובים שאת חלקם אני כבר לא זוכר. אני בטוח עכשיו שהסיפור שלי שהוא גם שלך יעבור הלאה לדור ודור.

יעל בן-נון: כמובילת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספרי זו השנה השלישית, יודעת אני כמה משמעותי וחשוב לתעד את סיפורי המורשת ועד כמה כתיבת הסיפורים תורמת לקשר שבן הדור הצעיר לדור השלישי. נפלה בחלקי הזכות גם להוביל וגם לתעד ועל-כך אני מודה.