מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילד חוץ בקיבוץ

סבי בן 2 ואימו
סבא שלי בן 7, מצולם אצל צלם בחיפה
סיפורי הילדות של סבא אמציה

נולדתי בחיפה בתאריך 18.3.1940 בבית חולים "הדסה" (שכבר לא קיים).

בשנתיים הראשונות הייתי בעין השופט. אמא שלי מסרה אותי לחווה בריל ופנינה קרן שטיפלו בי. אחר כך הייתי שנתיים עם אמא שלי בחיפה ובגיל 4 חזרתי לעין השופט למשפחת בריל, שגידלו אותי כמו ילד שלהם.

תמונה 1
חוה ועופרה בריל גיטל ואמציה גלר

בעין השופט גרתי בכיתה הראשונה, איפה שהיום "עכבר הכפר (איניגו)" בכיתת אלומה. שם גרתי וישנתי עם כל הילדים.

בזמני החופשי אהבתי לעשות תעלולים ולאסף בולים. בחופש הייתי נוסע לחיפה להורים שלי והייתי הולך לקולנוע ורואה הרבה סרטים.

לא הייתה טלוויזיה, היינו משחקים בחוץ על הדשא הגדול בכול מיני משחקים: מחניים, מחבואים ועוד.

כמעט כול יום היינו עולים על אוטובוס שנסע מעין השופט לכפריין, עליו נהג איתן שטיינמן. טיולנו לבוסתן הגדול ליד בית המכשפה ולבוסתן הקטן מתחת לג'וערה.

תמונה 2
ג'וערה ביום העלייה לקרקע יולי 1937

הלכנו גם לבאר א' ולבאר ב'. בקיצור, הסתובבנו בכל האזור וטיילנו כמעט כל יום מסביב לקיבוץ. בתקופה הזאת ג'וערה היה נטוש והיינו באים לשם, ממלאים אמבטיה במים ומבלים.

הייתי ילד שורד. ילד מקובל למרות שהייתי ילד חוץ בקיבוץ וזה לא היה פשוט לגדול בקיבוץ בלי הורים. ילדי חוץ סבלו מהתעללויות של ילדים אחרים אבל בגלל שגדלתי בקיבוץ מגיל 4, אצל משפחה מהקיבוץ והרגשתי בבית, מצבי היה טוב. בשעות החופשיות שאחרי הלימודים הלכתי לחדר של חווה ומשה שגרו בקומותיים, שם היה אוסף הבולים שלי והרגשתי בבית.

התחלתי לעבוד בכיתה ז' בלול. העבודה שלי בלול הייתה לאסוף את הביצים ולהאכיל את התרנגולות. בסוף היום, קיבלנו כל העובדים, לחם עבה עם חביתה שהכינו מכל הביצים שנשברו. את הביצים היו מובילים עם חמור ועגלה למדגרה.

פעם בחודש בישלו תרנגולת לכל עובדי הלול וזה זכור לי בתור מעדן. היה מחסור באוכל ובבשר ולא אכלנו כמעט בשר.

כשעברנו בלול, התרנגולים היו מתנפלים עלינו ותוקפים אותנו. זה היה מפחיד. פעם אחת, התנפל עלי תרנגול ואני בעטתי בו והרגתי אותו. לא סיפרתי לאף אחד. למחרת קראו לי לבירור ושאלו אותי אם אני יודע מה קרה לתרנגול…

גדלנו בקבוצה שבה הבנות היו גדולות ודומיננטיות. היו שתי חבורות בקבוצה:

חבורת חשד – הבנים

חבורת חמס – הבנות

כל הזמן היו תחרויות בין 2 הקבוצות.

בעין השופט היו מביאים ציוד ישן ממחצבות: מסילות, קרונות ועוד. קבוצת עופרים הרימו הר של צמיגים ישנים, חיברו מלמעלה מסילה וירדו בגלישה עם הקרונית למטה. גם אנחנו, קבוצת אלומה, בנינו רכבת מקבילה. כל יום בנינו ושכללנו את הרכבת. זה היה במקום רחוק ממרכז הקיבוץ והמבוגרים לא ראו ולא ידעו על כך.

היה משוריין בריטי שהביאו לקיבוץ וכיסו אותו. אני הייתי מתגנב ומשחק בתוכו כשאף אחד לא ראה.

בשבת אחת נשמעה אזעקה ורצנו למקלט ואז התברר שבאו מטוסים מצריים ותקפו את בסיס רמת דוד. הבריטים הפילו מטוס מצרי בשדות רמות מנשה. כל החברים והילדים מהקיבוצים באזור רצו לאסוף את שברי המטוס. הטייס נאסף לקבוץ דליה. העין שופטים הורידו כנף עם מקלעים ותותח.

כשהייתי נוסע לבקר את אמא שלי בחיפה בגיל 8-9, היו שולחים איתי תרנגולת וביצים להביא לה. אסור היה להוביל אוכל. הייתי מסתיר את הכל בתוך התרמיל שלי. בג'למי היה עולה לאוטובוס פקח ומחפש. בגלל שהייתי ילד אף אחד לא בדק אותי. זה היה די מפחיד.

מילון

ילד חוץ
כינוי לילד שלא היה מבני הקיבוץ והצטרף לקיבוצים שבהם הוסדרה לינה משותפת או חברת ילדים ומסגרת חינוכית מופרדת ועצמאית מהחברה הבוגרת, כדוגמת מוסדות החינוך של הקיבוץ המאוחד. בהיעדר משפחה ביולוגית בסביבה, הוצמדה לילד "משפחה מאמצת" מתושבי הקיבוץ.

ציטוטים

”"הייתי ילד שורד"“

הקשר הרב דורי