מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של ילד בן 8 שעלה מרומניה

אאורל אגטשיין  – אשר ארד – 1938

הסיבה שבגללה עלינו לארץ מרומניה

הסתיימה מלחמת העולם השנייה הגרמנים ברחו, ונכנסו הרוסים. הרוסים כבשו את כל אירופה, והם היו אלימים כמו הגרמנים ואפילו יותר גרוע מהם. הם היו נכנסים לבתים וחיפשו משקאות להשתכר, בזזו חנויות וגנבו מכל הבא ליד. את כל הגברים לקחו לעבודות פרך.

מה שקרה לנו אחרי שרצינו לעלות לארץ

לאחר סיום המלחמה אלפי ילדים הסתובבו לבדם באירופה אחרי ששרדו את השואה. אותם ילדים גלמודים,  הסתובבו בלי בגדים ובלי אוכל שתייה. פשוט לא היה מי שידאג להם!

המוסד עוזר לדאוג לילדים

המוסד בארץ והבחורים מהקיבוצים נשלחו לאירופה לאסוף את כל הילדים העזובים (16,000). הם שכרו רכבות מסע, והעמיסו את הילדים עליהם. אחותי ואני היינו בין הילדים האלו שהיו בני 8-14. אני הייתי בן 8 ונסענו עם הרכבות עד לנמל בורגס בבולגריה (מרומניה) ושמה חיכו לנו אוניות הפנים.(PANS)

אניות הפאנים

היו שתי אניות מסע – פאן יורק ופאן קרסנט. כל אנייה הובילה כ – 8,000 ילדים. הצפיפות הייתה גדולה מאוד, והיה קשה לי מאוד בלי אמא ואבא. ככה שטנו לכיוון הים התיכון ימים רבים ועברנו גם בדרך את טורקיה.

זה היה מסלול ההפלגה שלנו:

אחרי טורקיה

אחרי טורקיה נכנסנו לים התיכון, 12 משחטות של הבריטים ליוו אותנו כל הדרך לכיוון חיפה. אחרי שבועיים של הפלגה בתנאי ים קשים מאוד, הגענו למפרץ חיפה בלילה. למחרת בבוקר הבריטים לא נתנו לנו לרדת לחיפה וסובבו את הפאנים לכיוון קפריסין. עם הגיענו לאי, ירדנו מהאניות למחנות מעצר. במחנות היו אוהלים וגדרות תיל. החורף היה מקפיא, בלילה היו רוחות וגשמים חזקים שהעיפו לנו את האוהל. הסיבה הייתה: שהמחנה שלנו היה על שפת הים. כתוצאה מכך, היינו נרטבים ולא היה לנו בגדים להחלפה.

במחנות מעצר היה…

במחנות היו אוהלים וגדרות תיל. החורף היה מקפיא, בלילה היו רוחות וגשמים חזקים שהעיפו לנו את האוהל. הסיבה הייתה: שהמחנה שלנו היה על שפת הים. כתוצאה מכך, היינו נרטבים ולא היה לנו בגדים להחלפה.

הירידה לנמל חיפה…

על הרציף המתינו שריוניות של הפלמ"ח. היינו אמורים להגיע לקיבוצים, אבל מאחר והמלחמה החלה, כל הכבישים היו חסומים ולא היה ניתן להגיע אליהם. הדרך היחידה שאפשר היה לנסוע הייתה: כביש ארבע.

היציאה ממחנות המעצר

אחרי ארבעה חודשים  בקור מקפיא, הסוכנות הגיעו להסכם עם הבריטים. אישרו לשחרר ילדים עד גיל 14 ולתת להם לעלות לארץ. לקחו אותנו בקבוצות קטנות של ילדים על אניות יווניות קטנות והתחלנו לשוט לכיוון חיפה. כשהתקרבנו לנמל חיפה, התחילה מלחמת השחרור והערבים ירו מהר הכרמל לכיוון נמל חיפה. הרב חובל היווני פחד להיכנס לנמל בגלל הפגזים, והחליטו להוריד אותנו מהאנייה בסירות כדי להגיע למזח של הנמל.

ההגעה לרעננה ומשם למושב חרות

הגענו למעברה ענקית ברעננה וישנו שוב באוהלים. לא ידעו מה לעשות אתנו, וגם לא היה מי שידאג לנו, כי כולנו היינו ילדים קטנים. לא היה לנו אוכל, בגדים ואפילו לא אפשרות להתרחץ. ואז כל גוש תל מונד שכללו את המושבים: חרות, כפר הס ועין ורד. כל משפחה התנדבה לאמץ ילד.

ופה התחיל הסיפור שלי בתור ילד בן 8 בלי אמא, בלי שפה, והקושי היה גדול מאוד. גדלתי, ולאט לאט התאקלמתי במושב חרות. אפילו התחלתי ללמוד בכיתה ג' בבית ספר ניצנים.

הזוית האישית

אופיר דותן מתעד את סיפורו של אאורל אגטשיין  – אשר ארד.

אני סבא וסבתא בבית התפוצות