ילד בלי כתובת
פיזרו אותנו למשפחות אומנות
נולדתי בשנת 1940 בן 6 הייתי כאשר העלו אותי ואת אחיי לרכבת בריטית דרך עזה עד לתל-אביב.
כאשר הגעתי לארץ שמי שונה מליאון כהן לאריה כהן. כילד שמעתי וראיתי פוגרום במצרים ושם היו תופעה של התנפלות על יהודים באזור בו גרתי. לא היה נעים לחיות באזור זה באותה תקופה ואני כילד חשבתי שמי שאחראי לכך הם האחים המוסלמים וזאת גם לדעתי הייתה אחת הסיבות שבגללן עלינו לארץ.
העליה לישראל:
בשנת 1946 עלינו לארץ. כשהגענו לתל-אביב הבטיחו לנו נציג אך נציג לא בא והאנשים שהיו איתי בכו כי לא היה להם לאן ללכת, אני לא בכיתי משום שהייתי קטן ולא הבנתי את הנעשה ועל מה הם מדברים. מאוחר יותר הגיע מישהו שאסף אותנו לגבעת אולגה בחדרה. זכור לי שאני צמתי שם בפעם הראשונה את כל הצום ושהיתי רק בן 6. ולמחרת רכזו את כל הילדים במקום אחד ונתנו לכולנו שק לבן עם בגדים וחפצים להם נזקקנו.
משפחות אומנה:
אח"כ העלו אותנו לרכב בו נסענו לכפר ברוך בעמק יזרעאל. כשהגענו לכפר ברוך הורידו אותנו מהרכב ופיזרו אותנו למשפחות אומנות, אני נלקחתי למשפחת יענקלה חונוביץ' עם אחי הגדול יוסף, הכניסו אותנו למחסן ושם אני ואחי ישנו על הרצפה עם שמיכה. הלילה הראשון היה נורא לא הצלחתי להירדם משום שהיו עכברים שטיילו במחסן ועשו קולות ורעשים מפחידים. למחרת בבוקר העירו אותנו לעזור לראש המשפחה לחלוב את הפרות ואחי לא היה יכול לחלוב את הפרות כי הוא הרגיש רע מאוד ובגלל זה הוא נשאר במחסן.
אנחנו לא למדנו בבית ספר כמו שאר הילדים בגילנו. אחי אחרי כמה שבועות שעדיין היה חולה כי לא הצליח להתרגל לחיים במושב נשלח בחזרה לגבעת אולגה שבחדרה. כאשר אחי נפרד ממני חשתי עצב רב, אך כבר באותו הלילה, המשפחה העבירה אותי לבית שלהם, ושם בסלון הייתה לי מיטת עץ ולשמחתי רק אז אני הצלחתי לישון בלילות. אצל משפחת יענקלה חונוביץ' שהייתי שנים אחדות. במהלך השנים עברתי בערך 3 משפחות אומנות. במשפחה האומנת השלישית שלי גרתי בקיבוץ בשם כפר ברוך. משם ברחתי לחדרה משום שאני לא הרגשתי נוח עם העובדה שאני לא לומד ככל שאר הילדים בגילי. ברחתי לאחים שלי בחדרה גם משום שאבא שלי באותו הזמן עלה לארץ ועבר לגבעת אולגה ולאחר מכן ,השתקם בחדרה.
עצמאי בשטח:
בחדרה הבנתי שאני לא יכול להישען על אף אחד ובאותו יום מצאתי עבודה וחשתי עצמאי. יום אחד בזמן העבודה שלי באו העובדים בעלי משפחות והתלוננו על כך שאנו הילדים גונבים להם את העבודות, הם רדפו אחרינו עם מקלות אז אני ברחתי כדי להגן על עצמי.לאחר מכן הגיע נציג מטעם עליית הנוער והגענו לסיכום שאני שב מרצון אתו למשפחה האומנת שלי אך בתנאי שכאשר אני אחזור אני אתחיל ללמוד בבית ספר. אחרי המתנה של כמה שבועות נשלחתי לקיבוץ ששמו "גני גר" בעמק יזרעאל שם הייתי יום אחד בלבד, כדי לבחון את המקום. לאחר מכן, חזרתי שוב למשפחה האומנת שלי שם המתנתי עד שהועברתי לקיבוץ גני גר כמקום קבוע, שם חברתי לחברים בקיבוץ . ברגע שהגעתי הכניסו אותי לכיתה התחלתי ללמוד בבית ספר בקיבוץ בכיתה ו' אפילו שלא למדתי בכיתות הנמוכות יותר. לאחר זמן מה צירפו לנו קבוצה מעליית הנוער וביחד היינו בכיתה בערך 30 תלמידים בתוך כיתה קטנה. שם היינו עובדים, אוכלים ורק בסוף היום לומדים, אחרי כמה חודשים הרבה ילדים עזבו ואני וכמה חברים שלא היה לנו לאן ללכת נשארנו שם עד לגיוס לצבא.
הגיוס לצבא:
בצבא לקחתי חלק במלחמת ששת הימים, שירתתי בתפקיד טען קשר בטנק. לאחר הצבא עבדתי על טרקטור, ובגלל השעות הרבות שעבדתי, יום אחד מעייפות מרובה בזמן עבודה קרתה לי תאונה שגרמה להפסקת עבודתי זו.
מצאתי אהבה והקמתי משפחה:
מהעיר חדרה עברתי לעיר אשדוד שבאותם ימים רק נבנתה ובאחד הביקורים שלי לאימא שלי אשר גרה בתל – אביב , הכרתי בחורה שהייתה תיירת מטורקיה שכל רצונה היה להשתקם בארץ ולקבל אזרחות, טיפלתי בנושא והיא קבלת אזרחות ומצאה עבודה, חיזרתי אחריה ואחרי זה התחתנו בשנת 1966 והולדנו יחד 2 ילדים מתוקים ואנו חובקים 2 נכדים חמודים .
כיום אני פנסיונר, נהנה מהמשפחה ובעיקר עושה ספורט ומבלה עם חברים.
תשע"ה
מילון
טען קשרחייל אשר תפקידו לטעון טילים בטנק
פוגרום
הוא פעולה קבוצתית אלימה כנגד קבוצה אתנית או דתית מובדלת, במטרה להביא לפגיעה חסרת הבחנה בנפש וברכוש של הקבוצה הנפגעת
ציטוטים
”לא הצלחתי להירדם משום שהיו עכברים שטיילו במחסן ועשו קולות ורעשים מפחידים...“