מאגר סיפורי מורשת

ילדת קיבוץ

קישור לסיפור  ילדת קיבוץ – מאת: ליה ברניצקי ונורית ברניצקי ( בכלי הסמור Smore)

באלבום הילדות שלי כתוב שנולדתי בתאריך 17 לינואר 1939 שהיה כ"ד בטבת שנת ה'תרצט – הת'ש. לאחר שנים רבות התברר לי שנולדתי כ"ו בטבת והוריי שלא היו מחוברים כל כך לתאריכים העבריים טעו בתאריך העברי.

נולדתי בקיבוץ אבוקה שהיה באותה עת ממוקם במושבה פרדס חנה, בה היה גרעין הקיבוץ עובד אצל האיכרים ואוסף כסף ורכוש לקראת העלייה לקרקע בעמק בית שאן. כתינוקות על פי התמונות אני רואה ששכבנו בלוליי עץ עם רשתות שהגנו עלינו מפני זבובים דבורים בעלי חיים ועוד .. טופלנו על ידי מטפלות והיינו ילדיי הקיבוץ יותר מאשר הילדים הפרטיים של הורינו. אין לי זיכרונות מילדות מוקדמת זו, אבל לפי התמונות נראה לי שהיינו מרוצים מאוד כילדים ונהנינו מטיפול מסור ואוהב. 

עמק בית שאן הנה אנו באים

בין הזיכרונות הראשונים שלי אני זוכרת את המעבר מפרדס חנה להתישבות בעמק בית שאן בשנת 1942, הייתי בת 3 בערך. נסענו במשאית עמוסה בציוד ואנחנו הילדים כשבעה במספר ישבנו בחלקה האחורי של המשאית .

האקלים הקשה

עמק בית שאן ידוע באקלימו הקשה חם מאוד בקיץ האדמה יבשה מאוד וכל פסיעה מרימה ענניי אבק המכבידים ביותר על הנשימה. התנאים בקיבוץ הצעיר היו קשים ביותר גם לנו הילדים למרות שניסו לתת לנו את המיטב .

בתחילה ישנו בבית ילדים שהיה ממוקם בבית ערבי שנותר בשטח . בגלל החום הכבד והיובש סבלנו מהתקפות של נמלים אדומות שטיפסו על המיטות וטיילנו לנו בראש ולכן שמו את רגליי המיטות בתוך פחיות נפט .

הלילה הצונן ומזג האוויר

בחדרים היה בלתי נסבל וכל אב הכין לילדו מסגרת עץ שעלייה יפרסו כילה על מנת למנוע את עקיצת היתושים . אני זוכרת שהיה מאוד בעייתי לרדת באמצע הלילה לשירותים בגלל הכילה והמסגרת וגם הפחד … שומרת הלילה הייתה סובבת בין המיטות על מנת להוסיף לנו הרגשת ביטחון. כידוע , גידולו הילדים בקיבוץ בבית הילדים ושם גם אוכלים מתרחצים וישנים. (בתקופה הראשונה בעמק בית שאן, בהעדר מקלחות מסודרות היינו רוחצים בנחל המנשייה שעבר בקיבוץ.) עם ההורים היינו נפגשים רק בשעות אחר הצהריים לכשלוש שעות ואז חוזרים אתם לבית הילדים והם היו משכיבים אותנו לישון ומשאירים אותנו בידיה של שומרת הלילה .

זיכרון נוסף מלווה אותי עד היום הוא היותי בוועדת קרן קיימת .

הקרן הקיימת

תפקידי היה לדאוג לקבל מגזבר המשק שהיה אבא שלי כל יום חמישי כסף שאותו יתרמו הילדים בטקס יום שישי לקופת קרן הקיימת. יום אחד איחר אבי להגיע למשק ואני יצאתי עם הפיג'מה לחפש אותו לא ידעתי איפה הוא די נלחצתי. הגעתי לחדר האוכל שם חגגו חברי הקיבוץ את חג האור שכן באותו יום חובר המשק לרשת החשמל . זכור לי שנכנסתי לחדר האוכל ורקדו שם עם מנורות הנפט זה היה מחזה שאותו אזכור למשך כל חיי ממש ממלא אושר. מצאתי את אבי והוא נתן לי את הפרוטות לקרן הקיימת והחזיר אותי לבית הילדים . ילדותי המוקדמת רצופה זיכרונות של טבע וטיולים משחקי חברה וחוויות שממלאות את ליבי אושר בכל פעם בו אני נפגשת בדמיוני בזכרונות האלה.

קצת מימני

לצערי הרב בהיותי בגיל 8 לערך חווה הקיבוץ משבר קשה והוריי יחד עם הורים נוספים עזבו את קיבוץ אבוקה ועברו לקבוצת גניגר בעמק יזרעאל .

המשך הסיפור עוד יסופר …

העשרה

קיבוץ אבוקה: "אֲבוּקָה היה קיבוץ בעמק בית שאן, שהתקיים בשנים 1941–1952.קיבוץ אבוקה עלה על הקרקע ב-11 ביולי 1941 בעמק בית שאן, דרומית לקבוץ נווה איתן, על אדמות שנרכשו ממשפחת אל-עלמי בידי הקרן הקיימת‏. מייסדיו היו קבוצת "אבוקה", מחניכי תנועת גורדוניה, שהגיעו לארץ ישראל בשנת 1934 והתיישבו בהכשרה בפרדס חנה. חברי הקבוצה עבדו בפרדסי המושבה ורכשו מחסכונותיהם פרות, תרנגולות, סוסים וכלי עבודה חקלאיים….בשטחי "אבוקה" נמצאת שמורת טבע, שמורת אבוקה, המשמרת את שם הקיבוץ שננטש". ויקיפדיה

קישור לסיפור  ילדת קיבוץ – מאת: ליה ברניצקי ונורית ברניצקי ( בכלי הסמור Smore)

תשע"ו