מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה נאמן לבית משפחת זהקיים. נולדתי בבית החולים "העמק" שבעפולה בשנת 1944, ארבע שנים לפני קום מדינת ישראל.

הוריי היו בין מייסדי המושב כפר יחזקאל, שבעמק יזרעאל. גדלתי בכפר, ההורים הקימו וניהלו משק חקלאי, שהייתה בו רפת פרות, לול תרנגולות ושדות נרחבים שאותם עיבדו. ההורים עבדו קשה מאוד, מלפני הנץ החמה ועד הרבה אחר שקיעתה. לא היה להם זמן כדאי להיות עם הילדים, איתי ועם אחי הבכור יהושע. למדנו להסתדר בעצמנו מגיל צעיר.

בשנתיים הראשונות הלכנו לבית הספר במושב, אחר כך צורף בית הספר של המושב אל בית הספר של הקיבוץ השכן, קיבוץ גבע, כך שעד סוף כיתה ח' למדנו יחד, ילדי המושב עם ילדי הקיבוץ. נהנינו מאוד מהחיים המשותפים עם ילדי הקיבוץ ולמדנו הרבה על הקיבוץ. ילדי גבע נקראו "גבונים", מין כינוי גנאי – חיבה שהיה מקובל אז בעמק יזרעאל. ילדי כפר יחזקאל, כלומר אנחנו, נקראנו "טבונים". ההסבר הוא: שכאשר אנשיי העלייה השניה בשנת: 1921 את המושב הם קראו לו "עין טבעון", על שם נחל קטן מעיין טבעון שזרם בקרבת מקום. מאוחר יותר נאלצו חברי המושב לשנות את השם לכפר יחזקאל על שם יחזקאל ששון, שתרם כספים רבים למען ההתיישבות בארץ ישראל.

חיי הילדים בכפר היו מרתקים, ביקור יומי אצל בעלי החיים, תרנגולות, אפרוחים חמודים וצהובים, עגלים ועגלות קטנים… תמיד היה גם כלב בסביבה. זכור לי הכלב חומי, שהיה שובב גדול וידע לגנוב לעצמו אוכל בערמומיות רבה. מאוחר יותר הצטרפה אלינו החתולה הסיאמית קיצי, שהפכה לבת בית אהובה. ובין כל אלה טיולים עם החברות בשדות ובהרים שמסביב, בחורשות השונות שנקראו "יער החתולים" "ויער הכלבים" עד הר הגלבוע שממול הגענו בטיולינו ועד נחל חרוד, שלמרגלותיו.

אהבנו את הסביבה אהבה גדולה והכרנו בה כל פינה. בנוסף לכך הייתי מאמצת גוזלי ציפורים שנפלו מהקן על העצים שליד הבית, מטפלת בהם טיפולי החייאה, מאכילה משקה ומחחמת ליד הפתיליה במטבחה של אמא, שעלייה בישלו אז. מחוץ לבית הייתה לי גינה קטנה ונהדרת, עם ערוגות מלבניות שהייתי זורעת בהם זרעי צנוניות, עגבניות ומלפפונים ומגדלת אותם. ליד הבית היו עצי פרי הדר, תפוזים ומנדרינות, שעליהם בנינו "בתים", מין קיני ציפורים גדולים, שבהם היינו יושבות ומנהלות את העולם משם. אחרי הצהריים הייתי יוצאת למרכז הכפר, ליד בית העם, שם היו הילדים משחקים במשחקים שונים, בעיקר מחבואים. ימים טובים עשירים ומאושרים בתוך הטבע, הנוף הירוק והחי של המושב כפר יחזקאל שבעמק יזרעאל.

הזוית האישית

סיפורה של סבתא דליה, על ילדותה במושב כפר יחזקאל תועד ע"י הנכד מיכאל במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.