ילדתי בגבעת מרדכי
איילה חמילבסקי -סיפור תיעודי
איילה חמילבסקי – מדוע קוראים לך בשם
הזה?
"שני האחים שלי
הגדולים נקראו על שם הסבים והסבתות וכשאני נולדתי לא היה על שם מי לקרוא אז הוריי
חיפשו שם ישראלי.
השכונה שלי
אני דור ראשון בארץ ובירושלים נולדתי בבית החולים ביקור חולים. הורי עברו דירה לאחר
שנולדתי משכונת
מוסררה (מורשה) לגבעת מרדכי שהייתה שכונה חדשה. על הר טרשים קירח, בנו עליו מספר בתים פרטיים עם
4 דירות.
השכונה הייתה שכונה דתית שהתנהלה כמו קהילה כולם מכירים את כולם הייתה עזרה הדדית. השכונה
הייתה מרוחקת מכל מקום. היה אוטובוס שהגיע פעם בשעה. בשכונה היתה רק חנות מכולת
אחת, חנות
משחקים וצעצועים. טיפת חלב הייתה מרוחקת מאד, לא היה קופת חולים, אבל הייתה
אחווה גדולה בין
התושבים.
היה שני בתי כנסת: ספרדי ואשכנזי. הייתי בת תשע כאשר
פרצה מלחמת ששת הימים, גרנו בגבעת מרדכי
ואבי היה מגויס. החזית הייתה עורף
והעורף היה חזית, הפגזות יצאו מענק המצלבה ופגזים נפלו על השכונה
בקרבת ביתי. שני בחורים שלא נשמעו
לאזהרות של הג"ה, הם שיחקו בגן העיר בכדור רגל. הם נהרגו במקום
וזה היה עבורי
אסון גדול . זה היה מפגש ראשון עם המוות קרוב לביתי. זה השאיר אצלי חווית
ילדות קשה כי
הכרתי את הבחורים ואת ההורים שלהם.
משפחה
תשעה נפשות במשפחה ארבעה בנים ושלוש בנות אני
השלישית במשפחה יוסי הבכור גר כיום
במעלה לבונה
מורה דרך.יפה גץ גם מורה דרך
ברובע היהודיאני מנהלת מרכז
תקשורת לגיל הרך.שמעון גר בבית חורון
מהנדס אלקטרוניקה הרב אליהו מימון מנהל
מחלקת עגונות במשרד רה"מ הדסה בן לולו גננת
באלון
שבות.דניאל מימון מנהל
מכירות בחוגלה גר בבית חורון. אמא ירדנה מימון למדה
אחיות בגיל 40 והלכה
לעבוד בבית החולים הדסה. גרה בבית חורון. אבא מאיר מימון
ז"ל היה מורה לנגרות שרטוט וחרטות בקריית נוער.
משפחת חמילבסקי: משפחתה
של אילה
אבא אהרון, מלמד
במכללת הדסה למידה מרחוק. אמא אילה, מנהלת מרכז תקשורת לגיל הרך. בועז דוד,
הנדסאי
חשמל. גר בעלי ואבא לשלושה בנים, מעיין- הידרותרפיסטית
ב'אילן', גרה בתקוע ואמא לשלוש בנות
עומרי משה מאור, בחור
ישיבה, סטודנט ורכז נוער- גר בחספין אב לבת אחת.
בית
בראשית דרכנו גרנו בבית קטן בן שלושה חדרים ואחרי מלחמת ששת הימים
הרחבנו את הבי לחמישה חדרים
על חשבון גינת עצי הפרי שצמחו לנו בחצר.ארוחות משפחתיות:
בערב שבת אכלנו דגים המון סלטים מבושלים
קוסקוס מרק ועוף, בשבת בבוקר אמא הכינה
לנו חמין. ביום יום אכלנו כל יום משהו אחר:
אורז, ממולאים,
ספגטי ושניצל, תפוח אדמה ועוף, קציצות בשר ואורז, שעועית עם
בשר. קניות: בכל יום שישי (קניות לשבת)
אני הייתי לוקחת את העגלה של השוק ופוגשת
את אבי בשוק והיינו עושים קניות ביחד אבי לימד אותי איך
בוחרים ירקות ופירות טובים
ובתמרה שהגעתי לשוק אבי היה מפנק אותי במיץ תמרידני ואגוז קוקס ומרמלדה.
את יתר
הקניות קנינו במכולת השכונתית.
לימוד ערכים
להורים שלי שהם בני דודים היו זוג דודים בשכונת קטמון הם היו עריריים
כל משפחתם גרים בחו"ל, אבא שלי
היה לוקח את כולנו (ארבעה ילדים) כל שבת ברגל לבקר אותם לשמח אותם ולהביא להם מעט
אוכל מסורתי
אנחנו היינו חייבים לבוא עם אבא למרות שהדרך הייתה ארוכה לפעמים היה חם
לפעמים היה קר ולפעמים
בא לנו לשחק עם
חברים אבל לימדו אותנו לכבד אדם מבוגר במיוחד שהוא ערירי. משפחת הרב זלמן מלמד
היו שכנים שלנו והם מאד אהבו את האוכל של אמי בכל ערב שבת אחד מאתנו היה לוקח צלחת
עם מדגם של
כל האוכל שאמי הכינה ובכך היה משמח את משפחת מלמד.
משחקי ילדות
משחקי הילדות בהם שיחקנו: קפיצה לגובה באמצעות
גומי, מחניים הגדול ומחניים
הקטן, קליק לק , חמש
אבנים (חתול
וכלב), דוקים, כיבוש דגלים, מונופול, מחבואים, טלפון שבור, אמת או חובה, הולה הופ (דלגיות).
הייתה ספרייה ניידת, רכב גדול מלא ספרים. הרכב
הגיע פעמים בשבוע והיינו באים להחליף ספרים. עריית
ירושלים הייתה מקרינה סרט בחופש
הגדול בגן הציבורי. כל משפחה הייתה באה עם הכיסאות שלה וצופה
בסרט.
החברות
היו לי שתי חברות (פאני וחדוה) מאד טובות שכל הזמן הלכנו אחת לשנייה
ובגלל שהיינו שלוש חברות, כל
הזמן רבנו והשלמנו. החברים של אחי הגדול ואחותי הגדולה גם
היו חברים שלי כי השכונה הייתה קטנה ולא
היו הרבה ילדים בני גילי.
בחופשת פסח
היינו בונים "מחנה" מכל מיני גרוטאות שאנשים הוציאו מהבית לקראת פסח.
בנינו את "המחנה"
איפה שהיום נמצאת מדרשת עמליה.היה
לי חבר ילדות מהשכונה שקראו לו מאיר מינץ ז"ל. יש תמונה שאנו
רוכבים על אופניים
ביחד. מאיר
מינץ התייתם מאביו לאחר מלחמת ששת הימים. אביו ניצל מהמלחמה אך
נהרג בתאונת דרכים במסגרת
תפקידו בממשל הצבאי. לימים
מאיר הפך להיות איש צבא בתפקיד בכיר מאד,
בפינוי האחרון מעזה הוא נהרג, היה הלוחם בדרגה
הבכירה ביותר והחייל האחרון שנטש עזה
בית ספר
בכיתה א' ב' למדתי
בגבעת בדירת שלושה חדרים שהחדרים היו כיתה א' וב' מכיתה ג' עד כיתה ח' למדתי
בבית
ספר בית יעקב בשכונת קטמון מאחר והתחבורה הייתה בעיתית מונית אספה אותי ואת חברותי
כל בוקר.
אהבתי מאד את בית הספר ובמיוחד את המנהלת דינה פרנקל שהייתה אישה צעירה
נמרצת קפדנית אבל גם
חייכנית.
העונשים שקיבלנו בבית הספר היו לעמוד בפינה או מכתב
הביתה או לכתוב משהו כמה פעמים. התלבושת
הייתה חולצה תכלת וחצאית כחולה, היינו
צריכות לגרוב גרבי ניילון כדי שלא יראו לנו את הרגלים. דיברנו אל
המורים בגוף שלישי
ומאד נזהרנו בכבודם
אהבתי ללמוד את כל המקצועות. אהבתי במיוחד שיעורי חשיבה. לא היה
חדר אוכל בבית הספר, כל אחד
הביא את הסנדוויץ' שלו. הקפידו במיוחד על ניקיון, צחצוח
נעלים, שיער אסוף, ציפורנים קצרות ולא צבועות
בלק. חצאית עד אורך הברך ושרוול עד
המרפק. אסור היה לבוא עם סנדלים רק עם נעלים סגורות.
תשע"ו
מילון
הידרוטרפיהריפוי במים
ציטוטים
”"חשוב לבקר ולהיות בקשר עם אנשים עריריים"“”"לא להיות אנוכיים ולחשוב על הזולת"“
