מאגר סיפורי מורשת

"שכנים ודודים"

סבתי, איריס שתיוי, נולדה בשנת 1950 ברחובות בישראל. מספרת על מנהג שרק יוצאי העדה הלובית מציינים והוא נוצר בעקבות הצלתם של היהודים בלוב מהערבים, ע"י הילדים.

מנהג זה היה רק לבנות והבנות היו צריכות להיות בין הגילים 12-8. נוהגים אותו ביום השביעי של פסח ושמו "שכנים ודודים" (בתרגום לעברית).

ביום השביעי של פסח מתאספות בנות השכנים, בביתי או בבית אחת השכנות. כל אחת מביאה בשר, עוף, קטניות וירקות למיניהם. היינו יושבות ומנקות ירקות, חותכות בשר, מנקות עופות ומכינות ארוחות כמו של מבוגרים רק בכלים ובכמויות קטנות.

כמובן בהשגחת הורים או  מבוגרים. היינו מזמינות גם בנות שלא היו מבשלות איתנו את האוכל ומכבדות אחת את השנייה מהמטעמים. היינו מדברות כמו נשים מבוגרות והיינו משחקות כאילו אנחנו משפחה עם ילדים ושרות, כאילו אנחנו מארחות בחג.

האוכל היה עם אותם תבלינים ומצרכים, פשוט בכמויות קטנות יותר. היינו מבשלות כמו נשים גדולות, מגישות מארחות ומשחקות יחדיו. המנהג השתרש עד כדי כך, שבעלי המלאכה היו מכינים כלים מיוחדים עבור הילדים – סירים קטנים, צלחות וכלי חרס, וקומקומים ועוד. הכלים היו העתקים מדויקים של הכלים הגדולים והם נעשו מאותם חומרים בדיוק.

וכך, ישבנו כל הילדים, ולזמן מסוים הרגשנו כמו גדולים.

הזוית האישית

שגיא: סבתי נהנתה לספר על המנהג הזה ואני נהנתי להקשיב ולהחכים. אני מאחל לסבתי בריאות, שמחה ואריכות ימים ומקווה שנאמץ מנהג זה מחדש.