מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים זהבה זהרי. היא נולדה במרוקו ואת שאר הסיפור כבר היא תספר …

שיחה עם סבתא זהרי:

אני: ערב טוב סבתא

סבתא זהבה: ערב טוב רעות 

אני: סבתא, ספרי לי קצת מאיפה התחילו שורשייך ומה הסיפור שלך, ספרי לי סיפור מעניין שקרה לך, שליווה אותך עד היום, כלומר בעקבות הסיפור את מי שאת היום.

סבתא זהבה : אוקיי, אתחיל בסיפור שליווה אותי עד היום.

 

סבתא מספרת:

"במרוקו, היינו מתחתנים בגיל מוקדם,כך היה נהוג אז, לא ממש שאלו אותנו. ההורים תיאמו ביניהם את השידוך וסגרו את כל העניינים. לנו בישרו וסיפרו ביום של החתונה. אמרו לנו להתלבש יפה, כי היום אנחנו מתחתנים."

אני : ואיך זה קשור לסיפור שלך שליווה אותך עד היום ?

סבתא זהבה : התאזרי בסובלנות והקשיבי.

"שלושה חודשים אחרי שנולדתי אבא שלי נפטר, לכן רק אמא שלי וסבתא גידלו אותי, לא הכרתי את אבי , שמעתי עליו רק מסיפורים וראיתי רק תמונה אחת שלו שגם היא נעלמה.

 

כשהייתי בת 12 בערך, באה אמא של סבא שלך, לבקש שאני אתחתן איתו עם הבן שלה. אבל אמא שלי וסבתא שלי לא הרשו וסירבו להצעתה ואמרו לה לא.  בגלל שהן חשבו שהייתי עדיין קטנה מדי. אולם אמא של סבא שלך

התעקשה, חזרה וביקשה שוב ושוב מאימי שיעשו שידוך, ושאני אתחתן עם בנה.

אחרי חודשיים סבא שלי נפטר ואחרי שנה סבתא שלי נפטרה זה היה צער גדול בשביל כל המשפחה ובמיוחד בשבילי, כי סבתא שלי בשבילי הייתה יותר מסבתא, היא הייתה יותר בכיוון של אמא שנייה שלי, במקום האבא שלא היה לי. 

מהר מאוד הבינו במשפחתו של סבא שלך שכדאי לוותר ולרדת מעניין השידוך וללא ההסכמה של הסבתא אין מצב שתהיה חתונה. וסבתא הרי נפטרה , אז הבינו שיורדים מהנושא. אז מהר מאוד מצאו לסבא שלך שידוך חדש, אבל אימו לא ממש הייתה מרוצה מהשידוך החדש ועדיין  המשיכה והתעקשה, היא רצתה אותי להיות אישתו וכלתה.

כעבור חודשיים היא חזרה, וביקשה אותי שוב, מאימי , ואימי  הפעם אמרה לה כן. סוף כל סוף המשפחות של שנינו היו מאושרות ותוך פחות פחות מחודש התחתנו. אני התחתנתי כשהייתי בת 14 בלבד."

אני: ואווו, זה לא מוקדם ?

סבתא זהבה: ככה זה היה באותם זמנים, אמא שלי התחתנה בגיל 10.

אני: זה עוד יותר שווק, ואווו , את יכולה, בבקשה להמשיך בסיפור ?  אני מרותקת !!.

סבתא זהבה: בטח.

"במרוקו, אחרי שהתחתנתי נכנסתי להיריון, היה לי תאומים, מאוד התרגשנו, כל המשפחה , זו הייתה התרגשות רבה. ילדתי את התאומים. השמחה הייתה עצומה במשפחותינו. כעבור שנתיים ילדתי את דודך פיני (פנחס) אחרי שנתיים ילדתי את דודתך עליזה. בינתיים כבר מלאו לי 18 שנים.

 

כעבור שנתיים בשנת 1963 כשהייתי בת עשרים עשינו עלייה לישראל, ובמשך העלייה הייתי בהריון  בתי, דודתך, מזל. לצערי במהלך העלייה לארץ ישראל, התאומים מתו. אחרי כל השמחה שאנחנו עולים לארץ ישראל הדיכאון הכי גדול ישב עלינו, לאבד את התאומים."

התאוששנו גם מאסון זה 

אני: איך אפשר להתאושש מהר? בכל זאת מתו 2 ילדים, בכורים, תאומים…

סבתא זהבה: כן, אני יודעת, אבל אמא שלי ובעלי (סבא שלך) עודדו אותי  ותמכו בי, ואמרו לי שחייבים להמשיך הלאה ושאסור לעצור, החיים ממשיכים.

 

הגענו לארץ ויילדתי את דודתך מזל, כעבור שנתיים ילדתי את דודך משה .

אני: מה, סבתא כל הילדים  שלך נולדו בהפרש של שנתיים ?

סבתא זהבה: חחח, כן, כל שנתיים.

"אחרי דוד משה נולדה דודה סימה, אחרי דודה סימה יילדתי את דודה מירי, אחרי מירי נולד דוד שמעון, אחרי דוד שמעון נולדה אמא שלך, מלכה (מלכי). אחרי שאמא שלך נולדה יילדתי את דוד דוד, ואחרי דוד דוד הולדתי את דוד משה, אחרון חביב ."

אני: סבתא, אמרת לי שלא היה לכם הרבה כסף בכלל ושעבדתם ממש קשה, אז איך יכולת להאכיל 10 ילדים ?

סבתא זהבה: צודקת, אבל כל ילד גרם לי שמחה אין סופית ואני נתתי לכל אחד את הכי הרבה שיכולתי לתת .

אני: לא היה לך מצב מסוים שבו אמרת לעצמך זהו, אין לי כוח לעוד ועוד ילדים, בערך בילד החמישי ?

סבתא זהבה: כמו שאמרתי לך לפני כן, כל אחד מהילדים שלי היה עולם ומלואו וילדים זה שמחה, חשוב להיות שמח.

אני: תודה רבה סבתא זהבה ששיתפת אותי , על הסיפורים המרתקים אני אוהבת אותך !

סבתא זהבה: גם אני אוהבת אותך, נכדתי היקרה ! .