ילדות תל אביבית
שמי ששונה בודייסקי. נולדתי בל אביב ברחוב פיארברג שהוא ליד רחוב שנקין שנחשב היום כרחוב פופולרי. הרחוב מתחיל ברחוב אלנבי ליד שוק הכרמל שהיה בשבלינו מקום שהיינו קונים בו ירקות, פירות , וכל מיני דברי סידקית כגון כפתורים חוטים, גומי לתחתונים ובגדים. היום השוק נראה קצת אחרת: פתחו בתי קפה ומסעדות כל מיני בוטיקים לגבינות, לחלוות ולדברי מאפה.
גרו איתנו בבית סבא וסבתא, ההורים של אמי. סבתא היתה מבשלת ושומרת על הילדים. עד היום יש לי את הטעם והריחות שמילאו את הבית בזמן שסבתא היתה מבשלת. תמונה
אני זוכרת את הדגים ששחו אצלנו באמבטיה בדרכם להיות גפילטע פיש על שולחן החג. סבתא היתה עושה קרפלך בצק שיה דק כמו נייר והיה לו טעם שקשה לשכוח עד היום.
הילדות בארץ הייתה נהדרת- רוב האנשים היו בעל אותם אמצעים ורכוש ולא הייתה תחרות כל כך גדולה, אנשים הסתפקו במועט כשנסענו לים השתמשו בפנימית של גלגל של אוטו כדי להתרחץ בים.
הייתה לנו תופרת שהגיעה פעמים בשנה בראש השנה ובפסח לתפור לכל המשפחה בגדים לחג.
רחוב ליד השוק היה ידוע כרחוב שמכרו בדים לפי מטר, כשהיינו יוצאים אחרי הצהריים "לבילוי" יצאנו עם אבא לקולנוע להצגה של אחרי הצהריים והבילוי הכי כיפי שלנו היה אחרי הסרט לאכול פלאפל בשוק בצלאל שהיה קרוב ואחר כך היינו שותים בויטמן מילקשייק שהיה לו טעם שקשה למצוא אותו היום כמו כן בויטמן מכרו גזוז בכל מיני צבעים וטעמים את הטעם הזה והצבעים האלה אי אפשר לשכוח ואין היום מקום שמשתמש בדברים האלו.
שמה של אמי היה קלרה ז"ל ושם אבי היה מורדכיי ז"ל.
כשאבי הגיע ארצה מרוסיה הוא עבד כפועל בניין ועבד בפרדס אחריי שנים כשעברו לגור בתל אביב אבי עבר לעבוד בתנובה ועבד שם עד שיצא לגמלאות בערב עבד בתיאטרון בתור סדרן החיים התרבותיים שלנו היו מאוד מפותחים כי אבא הביא לנו הביתה הזמנות לכל הצגה לכל קונצרט ולכל מופע בתל אביב למדנו בבית לנגן בפסנתר זה היה חוג חובה שהוכרחנו ללכת אליו זה התחיל מאמי שניגנה מאוד יפה ואחותי ואני לא התחברתי כל כך לנגינה בפסנתר ואחרי כמה שנים עזבתי את הנגינה למרות רוחם של הוריי אמי היתה עקרת בית שעסקה הרבה בבישול ואפייה לאמי היה הרבה חברות שהגיעו איתה מרומניה וההינו מטיילים בתל אביב ביחוד בטיילת של תל אביב היינו אוכלים גלידה ופאלפל שהיו מנות הדגל בזמנים ההם.
ש לי אחות שגדולה ממני בחמש שנים, שחיה באנגליה ושמה אילנה, היינו מאוד קשורות אחת לשנייה ואחרי השרות הצבאי שלה עזבה אחותי שירתה בהנדסה בצריפים זה מקום ברבות 
אני זוכרת ימים יפים איתה שהיינו נוסעות לים ביחד משחקות ביחד הולכות לספרייה ביחד. אני זוכרת שאמי הייתה מלבישה אותנו באותם בגדים אותם סרטים על הראש שהיינו יוצאות מהבית אחותי הייתה מנסה לשחד אותי שאלך הביתה להחליף בגדים שלא נראה אותו דבר אחותי גדולה ממני בחמש שנים שסללה לי את הדרך עם ההורים שלא תמיד הסכמנו לדרישות שלהם.
כשהייתי בת 18 התגייסתי לצבא ושירתתי ביחידת המחשבים הראשונה שנקראה ממר"ם.הרבה אנשים שגמרו את השירות ביחידה עברו לעבוד בהיי טק. היחידה נחשבה כבית ספר התחלתי ללימוד מחשבים והיוצאים ממנו נהפכו לתלמידים מצטיינים. נשארתי בקבע שנתיים ואחרי שסיימתי בצבא עברתי לעבוד באוניברסיטת המחשבים עד שהתחתנתי.
חתונתי נערכה ב 7.7.70 התחתנו בגינתה של גיסתי בגני יהודה(דבר שלא היה מקובל בזמנים ההם) החתונה היתה מאוד מפוארת ולא רגילה המתנות לחתונה היו מאוד "מיוחדות" שבעה-שמונה סיפולוקסים פיירקסים ומפות שולחן.
בשנת 1972 נולדה בתי הבכורה שרה שהיא אמא של שקד לשקד יש עוד שלושה אחים: נעם, אלה ואלון.
בשנת 1974 נולדה בתי האמצעית ליאורה ולה שני בנים אורי ואייתי. בתי השלישית שירלי נולדה בשנת 1977 ולה שתי בנות גאיה ורותם.
הזוית האישית
למדתי בקשר הרב דורי על סבתי והיא עליי אני ממליץ להצטרף לתכנית זו.
מילון
סיפלוקסמיכל גז לסודה
ציטוטים
”"הילדות בארץ הייתה טובה לכולם היה אותו דבר ולא היה מעמד חברתי גבוה או נמוך"“