מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות "שמנת" במולדובה

עדה ליאן וירין
בצעירותה
סיפור עלייה

הילדות שלי הייתה מאוד מאושרת, אני בת יחידה כל העולם הסתובב סביבי.

תמיד בבית שלי היו חברות, היו לי שתי חברות מאוד קרובות שהינו כמו אחיות.

משחקים בילדות

לא היו לנו מחשבים, לא היו לנו פלאפונים ולכן או ששיחקנו בחוץ או ש.. שיחקנו בבית בבובות. הייתה לי מתחת לטלוויזיה ארונית שבה אכסנתי רהיטים של בובות: מטבח, ארון, מזנון, מיטה. היו לי בובות קטנות, כך שיכולנו לשחק איתן שעות רבות.

היו לי הרבה אוספים. אהבתי לאסוף גלויות של שחקנים, בולים, סיכות שמסמנות ערים, וגם עטיפות של סוכריות ובונבוניירות. היו לי אוספים של כל הדברים האלו. בולים הייתי שמה בקלסר, סיכות הייתי תולה על בד מיוחד, עטיפות של סוכריות הייתי מניחה במחברת. כשהיו באות חברות שלי הביתה היינו יכולות להסתכל בכל  האוספים שלי, זה היה מאוד מעניין.

הרבה זמן היינו מבלות בחוץ. היינו משחקים עם ילדים במחבואים, קלאס, חמש אבנים, גומי ועוד. הרבה משחקים שנכדינו לא מכירים כיום.

בתי ספר שלמדתי

בבית הספר היה לנו ארגון שנקרא אוקטבריאתה. עד כיתה 4 – ד. בארגון זה היינו כביכול כמו נכדים של לנין, שהיה מנהיג גדול שהוביל את המהפיכה ב- 1917. החל בכיתה 5 – ה, התקבלנו לפיונרים, בויסקאותים.

בילדותי ניגנתי בתופים ובחצוצרה. היינו יוצאים עם תופים וחצוצרות לתהלוכה, זו הייתה חוויה בלתי נשכחת.

בתיכון התקבלנו לקומסומול, אירגון נוער, כל האירגונים האלה היו כל הדורות של ילדי לנין של כל הגילים. אי אפשר לספר כי לא יספיק שום דבר לתאר כמה פעילויות עשינו בכל ארגון .

חיי הילדות והנערות שלנו היו מאוד מעניינים, לא היה לנו זמן להתעסק בשטויות. חוץ מזה הלכתי גם לחוג שחמט וכדורשת והרבה שנים השתתפתי בחוג ריקוד.

כל מה שסיפרתי עד עכשיו זה רק תעסוקה מחוץ לבית הספר. בזמן הזה למדנו. ולמדנו טוב, יותר מורחב ממה שלומדים היום בבתי הספר.

בית ההורים

אחרי הלימודים הלכתי עם אמא שלי לטייל, לעשות קניות ועוד הרבה דברים אחרים שאפשר לעשות עם אמא.

אבא שלי היה חנווני הוא עסק במכירת פירות וירקות. אהבתי מאוד ללכת אליו ולעזור לו. אנשים היו עומדים בתור והיה כיף להתבונן  על כל האנשים האלה.

עכשיו קשה להיזכר בהכל אבל יש לי הרבה זיכרונות נעימים מהילדות, הנערות, ועל החיים שלי עם זוג ההורים המקסימים שלי שנתנו לי הכל ויותר.

העלייה לארץ

כשהייתי בערך בת 20 ונשואה עם תינוק, התחלנו לשמוע דיבורים בכל רוסיה על עליית יהודים לארץ ישראל. שמענו על הסיפור של נתן שרנסקי שהביא לתודעה שלנו שיש לאן ללכת ושיש ארץ אחרת ליהודים. אני שלא הייתי מעורבת בעניינים האלה הרגשתי שדי מכריחים אותי לעשות צעדים שלא הייתי מוכנה להם. לא היה לי שום מידע על ארץ ישראל, כמעט לכולם לא היה, בכלל חשבתי שבישראל מדברים יידיש  כי זו שפתם של היהודים ברוסיה.

רעיון העלייה היה לצורך איחוד משפחות. קודם עלתה אחות של בעלי, שני דודים כבר היו בארץ ואז גם לנו התאפשר לפנות לעלייה. התחלנו לטפל באישורי עלייה, תהליך קשה, ארוך ומלווה בבעיות רבות מול השלטונות. כשקבלנו סוף סוף אישורי יציאה מרוסיה – נקראנו "בוגדים" ומיד נשללו מאתנו הדרכונים והאזרחות.

וכך, ללא שום זהות, טסנו ל'שום מקום'. לא ידענו לאן ומה יהיה אתנו, מה מחכה לנו? הטיסה הייתה דרך צ'כיה ווינה – בשילוב נסיעה ברכבת, ושוטרים חיכו לנו בתחנה עם כלבים במטרה להגן עלינו.

גם בדרך היו קשיים רבים כי לא היה לנו כסף, אפילו כדי לקנות אוכל לתינוק. בווינה, הביאו אותנו לצלב האדום שנתן תחושת מוגנות ושם חיכינו למטוס שיביא אותנו לארץ. בנמל התעופה בישראל חיכתה לנו גיסתי ולקחה אותנו לביתה באשדוד. היינו שם כ-13  נפשות באותו בית. הצפיפות הייתה קשה מאוד. אחד הזיכרונות החזקים שנשארו לי מאותה תקופה הוא שבישלנו מרק עבור כולם בתוך הדלי.

זה נמשך כחודש. אחרי כן שכרנו דירה  בכסף שהמדינה הלוותה לנו, ואז לאט לאט התחילו החיים החדשים בארץ ישראל בעיר אשדוד.

ההתאקלמות שלי בארץ הייתה מהירה מאוד, כאילו שנולדתי כאן. מיד השתמשתי בשפת המקום ו"ברוך השם" הפך להיות שגור בפי בטבעיות. אני ציונית מושבעת ולא מאפשרת לאף אחד להגיד מילה רעה על מדינתנו. ילדיי שרתו בנח"ל ובגולני. ואני "שרתתי"  יחד איתם.

הזוית האישית

ליאן – נהניתי מאוד להיות בקשר הרב דורי, מכיוון שלהיות עם סבתא עדה וירין בת הדודה שלי היה מהנה מאוד. למדנו הרבה על הילדות של סבתא ,אהבתי את הטיול בבית התפוצות ונהניתי מאוד מכל התהליך.

ירין – נהניתי מאוד להיות עם סבתא וליאן , במיוחד בטיול שהיה מאוד כיף ומעניין, למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא ואני בטוחה שגם ליאן למדה דברים חדשים על חייה של סבתא ועל עברה. זה היה לי מאוד חשוב לבלות הרבה זמן נוסף עם סבתא האהובה.

סבתא עדה – נהניתי מאוד להיות ביחד עם הנכדות, הזיכרונות שהעליתי היו מרתקים לי בעיקר לנכדותיי שלמדו זאת בפעם הראשונה. חבל שלא היה לי מספיק זמן להשקיע בפרויקט החשוב הזה, בשל חוסר זמן ועומס.

מילון

יידיש
גם אִידִישׁ; כנראה קיצור של ייִדיש-דײַטש - "יהודית־גרמנית"; בעברית נקראת אִידִית) היא שפה יהודית השייכת למשפחת השפות הגרמאניות אך נכתבת באותיות האלפבית העברי. בימי הביניים נקראה לרוב עברי-טייטש או לשון אשכנז

ציטוטים

”הילדות שלי הייתה מאוד מאושרת, אני בת יחידה כל העולם הסתובב סביבי. “

הקשר הרב דורי