מאגר סיפורי מורשת

שמי אמי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי ציפי פבר. סבתי נולדה בצ'כיה, להוריה בלנקה ומאיר, ניצולי שואה, אשר נתנו לה את השם ורה, ושם עברי – ציפורה אסתר, על שם שתי הסבתות שלה שנספו בשואה.

סבתי עלתה לארץ עם הוריה כשהייתה בת 3, בחודש מאי 1949. הם נשלחו לעיר רמלה, שם קיבלו בית ערבי נטוש לגור בו. הזיכרון היחיד של סבתי מבית זה הינו חרדונים מטיילים בבית….

סבתי עם אימה בלנקה (שמאל) ודודתה אווה

לאחר מספר חודשים הם עברו לרמת השרון, שם הוריה רכשו בית קטן (חדר, מטבח, שירותים) צמוד לבית של הדודים שלה. רמת השרון הייתה מושבה חקלאית קטנה שבה היו שדות חקלאיים, רפתות ולולים. כשסבתי הייתה בת ארבע נולדה לה אחות, שרה, והיא מספרת שאימא שלה שלחה אותה להביא חלב בכד מהרפת שהייתה בשכונה, מרחק של כמעט ק"מ (הלוך-חזור).

בשנת 1950, ירד שלג ברמת השרון, וסבתא שלי זוכרת מחזה מדהים. ילדי השכונה בנו בובת שלג וזרקו כדורי שלג אחד על השני. סבתי מספרת שהילדות ברמת השרון באותה תקופה הייתה מדהימה. היה גן ילדים אחד שהיה ממוקם ליד האנדרטה בשדרות וייצמן. לגן הם היו מגיעים ברגל בתורנות של הורה מלווה או עם סוס ועגלה או במשאית כשכל הילדים יושבים בארגז או על אופניים – ילד על הכיסא/רמה/סבל/פדלים וההורה מוליך את האופניים ברגל. בשכונה הם היו משחקים בכל משחקי התקופה – תופסת, קלאס, מחבואים, חמש אבנים, טרזן על העץ ועוד….. את כל המשחקים הם שיחקו על הכביש (שהיה לא סלול).

סבתי אהבה לאסוף בולים, מפיות ופרסים. בהעדר טלפונים ומכוניות הילדים היו עסוקים בליצור משחקים ולשחק בהם. סבתי אהבה להאזין לרדיו ולשמוע מוזיקה ישראלית של אותה תקופה.

סבתי למדה בבית ספר אוסישקין עד כיתה ח' ועד היום ילדי השכבה שלה נפגשים כל עשור. בשנת 2017 הם נפגשו לרגל חגיגות ה – 70 שלהם. משם הם עברו לתיכון השרון (היום רוטברג). היא מספרת שהמורים שלה היו טובים ותרמו רבות לעיצוב האישיות שלה.

בצבא סבתי שירתה בחיל הקשר והאלקטרוניקה כשרטטת

אחרי הצבא סבתי נסעה לארצות הברית למשפחתה (אחיות של אימא שלה) וכשחזרה התחילה לעבוד בחברת AEL, חברה לאלקטרוניקה, ושם הכירה את בעלה, סבי שלום פבר. נולדו להם שני ילדים: דורון ושירי (אמי). לאחר שילדיה גדלו קצת, בשנת 1979, היא התחילה לעבוד באוניברסיטת ת"א ועבדה שם עד לא ממזמן, כשהתפקיד האחרון היה בספריה המרכזית.

היום סבתי מאוד מעורבת בחיי הנכדים שלה: אמי, יהלי ורני (אני ואחיי).

הזוית האישית

אמי: אני אוהבת להיות עם סבתי, לישון אצלה וללכת להסתובב איתה בסידורים. היה לי כיף לשבת עם סבתי ולשמוע את סיפורי הילדות שלה. עושה רושם שהייתה לה ילדות חווייתית!