מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה בדיחי, משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר "מכלל" תאריך: 28/04/2010 החונכת שלי, שרון

ילדות שלא תישכח

בשנת תש"י – 1950 בחודש אב, הורדנו מן האוטובוס ליד הבניין בו נגור, כשבחצר מיטות ברזל, ברזנט ומזרני קש. מטבח בבית לא היה, רק כיור בפינה קטנה בקצה המסדרון.

הוכינו בתדהמה – האם בדירה זו נגור ? האם בתנאים האלה נחיה!? אנו שהיינו עשירים, רגילים לבית נאהומרווח של שתי קומות עם כמה חדרים, אנו שזוכרים את המצעים היפים והמאכלים הערבים, כיצד נוכל לחיות כאן בשכונה ?…אמנם קיבלנו כרטיסים לקניית מצרכי מזון (לפי מספר הנפשות במשפחה), אך האוכל שניתן לנולפי הכרטיסים לא הספיק למי שרגיל לאכול בשפע, אוכל רב ומגוון.

אנו הילדים חיפשנו דרך להשלמת המזון. לשמחתנו, בשטח בו נמצאת כיום אוניברסיטת "בר אילן" מצאנו מקשהשל מילונים ואבטיחים ולא רחוק משם – קרוב לפארק הלאומי – כרם ענבים.

יחד עם כל הילדים היינו מתארגנים לקבוצות, הולכים לשטח, אוספים מילונים ואבטיחים, מביאים הביתה ואוכלים כאוות נפשנו. חלק מהבנים היו בוצרים ענבים בשכר, וחוזרים עם שלל רב. השטח בו נמצא כיום סופר "בר כל"היה מוקף בסברס, אותו קטפנו בעזרת פחיות קשורות למקלות. אחר שאכלנו, מכרנו את הנותר ברווח רב.רח' לוין היה שטח בו גדלו בננות וחלק מפרדס. משם קטפנו תפוזים ואכלנו גם בננות בלי חשבון, כי אבי ז"ל היה קונה אשכול שלם ששקל כ-50 ק"ג וכך לא הרגשנו מחסור. דברי חלב לא אהבנו בתחילה, לכן החלפתי עם חברות תמורת שוקולד או חלבה…

השכונה לא הייתה מיושבת, חשמל טרם היה בבתים. רק בניינים מעטים היו בשני רחובות, בעיקר ברחוב ההגנהבו גרנו. הבניין של "מכבי צעיר" היום שימש כבי"ס "מכלל". אימי הייתה אחראית שם על חלוקת האוכל. מאחרועזרתי לה לחלק, זכיתי בארוחת צהריים חמה בכל יום.

בערבים היו הרחובות אפלים, שכן טרם הותקן חשמל בבתים. אנו הילדים היינו מתאספים כל ערב בחצר אחרת, משוחחים, מספרים סיפורים וחוויות כשקולות התנים (ששכנו לא רחוק מאיתנו) הפחידו אותנו והפריעו לנו לשמוע בריכוז.

באחד הערבים הופיע שכן ובידו נורת חשמל, עשה לנו תרגיל משעשע שבסופו הפתיע אותנו בהדליקו אור חשמל. השמחה אפפה את כולנו, והקפנו את השכונה בשירים ובריקודים. האנשים הציצו מחלונות הבתים ומחאו לנוכפיים. מאז הוכנס החשמל לשכונה, היו מסריטים לנו סרט איכותי פעם בשבועיים ואנו היינו מחכים בקוצר רוחלערב בו נוכל לראות סרט.

רחוב לנדרס היה מעין גבעה בה היינו משחקים במחבואים, לפעמים היינו מתחבאים מפני שומר הפרדס שרדף אותנו על כך שהיינו גונבים תפוזים לא פעם. בשר עוף לא חסר לנו כיוון שגדלנו עופות בלול שבחצר ביתנו. אספנו ביצים, הנחנו עליהן תרנגולות שידגרו עליהם, האפרוחים שיצאו גדלו לתרנגולים וכך התרבו. אהבתי מאוד להאכיל אותם ולנקות את הלול.

בשר בקר היינו קונים בבית המטבחיים ששכן קרוב לשכונה. שובבים שביננו היו משגעיםאת השוורים ברפת שהייתה לא רחוק מהשכונה, על ידי זה שמנופפים למולם באדום. הכיף היה גדול. זו הייתהבעצם הפגנה מצידנו, כדי שיעבירו את בית המטבחיים למקום רחוק יותר על מנת שריח הצחנה שנדף ממנו לכל עבר ואפף את השכונה ייפסק. משימתנו זו הצליחה והשמחה הייתה רבה.

קברו של אברהם קריניצי ראש עיריית רמת גן, בפארק הלאומי

את ראש העיר אברהם קרינצי קשה לשכוח. היה מבקר בבתי הספר לעיתים קרובות ובמיוחד בקייטנות. היהמצטרף למעגל ורוקד עם כל בן ובת. הריקוד עם ראש העיר השאיר עלי רושם עז שלא נמחה, פשוט אהבנו אותו מאוד.

היום, למרות שחלפו עשרות שנים והשכונה והסביבה השתנו כליל, לא אוכל לשכוח את שנות ילדותי היפות ברמת עמידר.