מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ בשנת 1942, שש שנים לפני קום המדינה, להורים ילדי רוסיה, שעלו ארצה כילדים בתקופת העליה הרביעית. הזיכרונות שנחרתו בי ועיצבו אותי קשורים לתקופה שקדמה להקמת המדינה, תקופת המנדט הבריטי, המאבק להקמת המדינה, המאבק בין המחתרות השונות. מאוחר יותר מלחמת השחרור והשנים הראשונות של מדינת ישראל העצמאית . למרות היותי ילדה, זכורה לי אווירה שיש בה מתח וחשש מצד אחד לצד תקווה, כמיהה ותחושת מחויבות להיות חלק מהמאבק להקמת המדינה.

כילדים, בתקופה הזו היינו מאד מעורבים במתרחש. אני זוכרת משחקים עם חברים, פעילויות בגן ובבית הספר, לצד עניין רב במתרחש בעולם של המבוגרים, אחד הזיכרונות הוא זיכרון של ימי העוצר בתקופת המנדט הבריטי. משוריינים היו מסתובבים ברחובות ומכריזים ברמקולים על העוצר. אני זוכרת את החיילים הבריטים עם הכומתות האדומות שבעיניי כילדה נראו מאיימים ומפחידים. מתקופת המלחמה זכורים לי ימים בלי אבא ודוד (שגר בביתנו) שיצאו למלחמה.

דבר שמצביע על תחושת שייכות וקשר לאירועים למרות שהייתי ילדה הוא הסיפור הבא: בשנת 1953 כשהייתי בת 10 פרש דוד בן גוריון ועבר לנגב, לשדה בוקר. האירוע כל כך השפיע עליי, שכתבתי לו מכתב בו הבעתי צער על פרישתו דוד בן גוריון ענה לי במכתב כתוב בכתב ידו , בו הביע התפעלות ,שילדה בגיל כזה כותבת ללא שגיאות , והתייחס ברצינות לשאלות ששאלתי אותו במכתבי.

הזוית האישית

סבתא נירה: התוכנית אפשרה לפתוח ערוצים נוספים בקשר ביני ולבין אביגיל ולתת משקל לנושאים שלא באים לידי ביטוי ביום יום היה מרגש ומשמעותי ושמחתי על הזכות להיות חלק מפרויקט זה .

אביגיל דרנוב: נהניתי מאד בכל המפגשים. למדתי המון על סבתי והייתי מרותקת בסיפורים המרתקים המעניינים והמרגשים אני שמחה מאד שיש לי את הזכות להיות חלק מהפרויקט הזה.